מגי אדם אמר
טוב, אז המשקפיים הישנות נגמרו והייתי צריכה חדשות. הלכתי לחנות הקבועה שלנו, אופטיק שופ בפתח-תקווה,
ומשהו התחלק לי בראש - פתאום בא לי מסגרת אדומה. אז המוכרות החמודות שם נתנו לי מסגרת אדומה.
נרגשת למראה העתידי החדש שלי חיכיתי עד שהמולטי-פוקל שלי יגיע, נסענו והבאנו אותם הביתה בנרתיק האדום החדש שלהם -
ורק אז ראיתי את עצמי באמת פעם ראשונה.
טוב שלא נפלתי מהכיסא. עוד אני מתכוננת בחגיגיות לשיעור זום שלי - ובמסך אני רואה פרצוף מחריד שצמחו
לו זוג גבות אדומות מעוגלות עם שפיצים בצדדים. מי זאת המפחידה הזאת?

בתוך דקה חזרו המשקפיים החדשות לנרתיק האדום החדש, הלב שלי נפל לרצפה והישנות החזירו לי את הפרצוף השפוי המוכר.

מה עושים עכשיו? ההרפתקה שלי אכלה מהתקציב המשפחתי כמה אלפים, ועדיין אין לי משקפיים.
אחרי יומיים דיכאון חזרתי לאופטיק-שופ. "תקשיב", אני אומרת למוטי כהן (זה הבעלים שם) "עשיתם עבודה מצויינת, אני רואה נהדר
במשקפיים החדשות, רק מה, אני מפחידה את עצמי בזום..."

מוטי לא חיכה הרבה, בדק את המסגרת האדומה שאכן חנתה על האף שלי שתי דקות בדיוק, והלך והוציא לי ארבע מגרות
עם 14 דוגמאות חדשות של מסגרות שפויות. אחרי שטרטרתי אותו איזה חצי שעה מרוב הפחד שלי לטעות שוב, בחר לי
אחת יפנית חדשה קלה מקסימה - אהבתי. ממש. לקח את המסגרת החדשה וישב במעבדה שלו איזה שלושת רבעי שעה
להעביר את העדשות היקרות מהאדומה ליפנית - ואז הניח עלי. ראיתי טוב, אבל מה שיותר חשוב - נראיתי נהדר.

ואז מה הוא אומר לי? "תראי מגי, זה מתאים ומבחינת הראייה והמיקוד זה בדיוק, אבל מבחינת ההתאמה הפיסית זה טוב
רק ב-98 אחוז, יש פסיק קטן של הבדל, אני מזמין לך עדשות חדשות... "

תאמינו לי, לא האמנתי שאני בישראל. "אתה בטוח? זו אשמתי, לא אשמתכם, אני בחרתי את המסגרת המטורללת ההיא
ועיקר הכסף זה העדשות, לא המסגרת".  "כן, אני בטוח" אומר לי מוטי, "אני לא יכול לחשוב שאת מסתובבת עם משקפיים שלי
שטובות רק ב-98 אחוז, לי זה מפריע. קחי לבינתיים, יגיעו העדשות החדשות תבואי, נחליף לך.
"כמה יעלה?" אני שואלת בחיל ורעד. "לא עולה כלום, כבר שילמת."

מה אני אגיד לכם, ליגה אחרת של שירות ישראלי. אין לי מילים להודות לכם, אופטיק שופ פ"ת. 

  

נהדר (-: הרגת אותי מצחוק ובטח ממש יפה לך אדום

💜💚💙💜