היי חברים מה המצב?

החלטתי לקחת צעד נועז ולהרשם ללימודי אומנויות במה ומשחק בתל אביב. 

מאז שאני זוכר את עצמי עולם המשחק בער בי, אני זוכר את עצמי מושיב את אחי הקטן על כיסא מארגן לו כיבוד ושתייה ועושה לו הצגות וחיקויים והוא היה נורא נהנה, הייתי במגמת תיאטרון בבית ספר לזמן מה ויצאתי מזה, כי אף חבר לא היה איתי שם, היה רוב מוחץ של בנות ולא הרגשתי הכי בנוח. עם הזמן , אבא שלי שהוא טלה מובהק, החדיר בי ריאליזם מוחצן, ואיכשהוא הגעתי למצב שאני עסוק בלרצות את ההורים שלי בפרט את אבא שלי, והוא היה בטוח שאלך לכיוון ההנדסאים, כשסיפרתי לו שאני רוצה להירשם ללימודי משחק במערכת מכובדת ומעורכת כמו סמינר הקיבוצים או ניסן נתיב, הוא נורא התעצבן שלדעתו זה בזבוז כסף, לך תדע אם יצא ממך משהו, יש המון כאלה בחוץ, אני זוכר שירד לי הביטחון נורא באותו היום וממש בכיתי הרגשתי כאילו אין לי משמעות ומטרה בחיים. וכבר לא אכפת לי איך החיים שלי יראו, אם אני לא אלך לזה אז באמת אין לי כיוון אחר, לא בא לי לשבת מול מסך מחשב חצי מהחיים שלי, אני חייב משהו חוויתי, השחרור שיש במשחק האתגר והביטוי האישי, אני מאוד רוצה ומצד שני הספקות בנוגע להצלחה, הוא יצר אצלי מצב נורא מבלבל לגבי הכיוון התעסוקתי שלי. מה דעתכם.