Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
14:07
Moderators
10/10/10
Offline
בהמשך לאשכול של מון -
טוב אנחנו יודעים היטב כי העקרב לא מתפשר באהבה על קשר שאינו אמיתי, מחפש את הנשמה התאומה, מתמסר עד כלות ורוצה עומק ואחדות ואהבת נצח
אבל -
החיים מתעתעים, הפחדים מניעים את הפעולות, ויש פעמים בהם פחדי הנטישה החזקים של האדם העקרבי (וזה כולל שמש-ירח-אופק צמודים לפלוטו) לא באמת מאפשר לעצמו פגיעות, מתקשר עם אדם שעדיפותו עליו ברורה כדי שאם העניין יישבר, לא יכאב יותר מדי. בקיצור, דואג להיות בצד הבטוח. לא די שלא חווה אהבת אמת, אלא נמצא בקשר תפל וסוגר לעצמו אופציות ובלבד שלא להיפגע...
או שהאדם נכנס לקשר תובעני ומאמלל לפני הקשר הנכון. נפלאתה מבינתי למה, כאילו, חייבים לסבול לפני האושר, או שיש איזושהי קארמה לסגור עם אותו קשר לא נכון.
אבל, יש פעמים שהוא באמת נאמן לטבעו. אז יידע מהי פגיעות מלאה, מהו באמת אושר באהבה.
בעצם, זה נכון להרבה סוגי אנשים. אבל עם עקרבים זה בולט במיוחד.
14:41
אבל איך אתה יכול להיות נאמן לטבעך עוד לפני שלמדת אותו?
אתה הרי לומד תוך כדי, ויש גם מזה וגם מזה בקשרים
בעיקר ירח בעקרב. אין מצב שאתה יודע לאכול ת'ירח הזה שאתה צעיר
17:31
Moderators
10/10/10
Offline
צודקת בהחלט, מוני. אתה מגלה תוך כדי...
20:56
21/8/11
Offline
מגי, פלוטו בבית 4 גם נכלל בזה? לאו דווקא באהבה..
אלא יותר בתחושות הפנימיות ובהרגשה..
22:40
אפשר לעשות עליי תזה בנושאי אהבה שכאלה (שמש, ירח, ונוס, מרקורי, פלוטו בעקרב).
אני לא תמיד מבינה את עצמי, מה מניע אותי, עד כמה אני ב א מ ת אמיתית עם הכל.
לפעמים נדמה לי שאני יורדת לגמרי לתהומות, לעומקים, נופלת, עד התחתית
לפעמים נדמה לי שאני כאילו נכנסת ובורחת, כמו לשים את הכף רגל לשבריר שניה במים רק כדי לבדוק אם הם חמים/קרים .
אבל אני משתדלת לא לעשות לעצמי או לאחרים הנחות. גם אם לא ברור כל כך אם הפחד מניע או לוקח אותי אחורה,
אני מתעמתת איתו בסופו של דבר... השיעור חייב להתקיים כשזה מגיע לעקרב לדעתי. אם לא במערכת יחסים הזו אז בזו שאחריה. אבל ככל שנדע להשלים, לשחרר יותר מוקדם, להרפות, להכיר באמת, להתעמת עם הקושי - ככה גם נזכה לדבש ומתיקות גדולים יותר.
למה זה בולט דווקא אצל העקרב? אני מניחה שזה קשור ל...
* חוסר אמון בדברים, רצון לבדוק ולבחון גבולות ויכולות ואמיתות עד זוב דם (מטאפורה). אתה שלי? באמת באמת שלי? ורק שלי? שכזה...
* צורך בסיסי לעבור חוויות מרעידות, כדי להתחשל ולהתחזק. הבנה שמתוך הקושי ניתן לצמוח (כואב לעשות זריקה, אבל היא מחסנת. אז המטרה מקדשת את האמצעים?)
* לגלות לעומק ועד הסוף את האחר, מאפשר לעקרב להפתח עד הסוף גם כן. הדדיות שכזו מאפשרת להגיע לנקודות קצה, לפתוח נושאים עמוקים, לטפל ולעשות עבודת שורש. להעזר בעומקים של האחר כדי להגיע לעומקים של עצמך.
* טרנספורמציה דרך מערכות יחסים.
5:29
עצוב כמה שאת צודקת מגי. לצערי הרוב הגדול מאד מאד של האוכלוסיה העקרבית בוחר באופציה של לא לאפשר לעצמו פגיעות. מניסיוני, גם אם הם יודעים לדבר על רגש בצורה עמוקה זה הרבה פעמים פילוסופיה של רגש במקום פגיעות. וגם אם לשניה מתפלקת להם איזו פגיעות הם מייד מתחרטים וסוגרים. זה לעולם לא אורך-חיים של פגיעות.
אני מכירה הרבה (נשים בעיקר) שכן מצליחות לאפשר לעצמם פגיעות אבל זה לא עם בן הזוג. הן עושות את זה עם חברות מדי פעם ואז חוזרות לחיי היומיום. איכשהו בדיוק במקום שבו זה עלול הכי הרבה לכאוב העקרבים לא יכולים לשחרר.
האמת שאני לא מכירה אפילו עקרב אחד שבאמת מקיים את מה שכתבת 'פגיעות מלאה'
7:05
Moderators
10/10/10
Offline
ליאת, זה פשוט ככה. משום שזה כואב מדי.
7:06
Moderators
10/10/10
Offline
שירין, רואים שאת מבינה מהי פגיעות מלאה.
וזה מזלך הטוב, אפילו שזה לא נראה ככה 
19:13
שירין אמר
האמת שאני לא מכירה אפילו עקרב אחד שבאמת מקיים את מה שכתבת 'פגיעות מלאה'
נעים להכיר
...
9:30
מון, אם הבנתי נכון למה התכוונת אני מורידה בפנייך את הכובע וגם שתדעי שאת נוסכת בי תקווה
מגי, אני ממש לא מרגישה שזה מזלי הטוב. ההבנה הזאת עושה לי להרגיש מופרדת
20:59
עקרב מבין מהר מתי הוא נחשף לפגיעות מלאה, אני לא חושבת שזה נחסך ממנו, זה משהו בלתי נמנע שקורה בחיים.
ההבנה המהירה הזאת שמשהו נכנס לך עמוק בפנים ועשוי לערער את עולמך מעורר אותו לקום ולעשות פעולת מנע.
זה פשוט מעבר חד מ"נפגעתי" ל"מה אני עושה עם זה". הבא להרגך השכם להרגו שכזה... 
10:43
שירין אמר
מון, אם הבנתי נכון למה התכוונת אני מורידה בפנייך את הכובע וגם שתדעי שאת נוסכת בי תקווה
וואוו שירין. תודה אני חשבתי שלא תאמיני לי..... שלא תהייה טעות, לא הפכתי לסרטן
אבל הבנתי אכשהו מתישהו שאני חיה בעולם של קוצים. שהמגן שלי כבר מחובר לי ליד כמו המכחול לצייר.
בעצם לא ליד ,ל-לב.
קראתי בחוברת קטנה של מדיטציה שקבלתי , הקדשה שמשהיא כתבה. היא כתבה "תודה להורי ולמורי שבלעדיהם היו חיי כמו שדה שלא עובד"
ראיתי את חיי כמו הר טרשים ,זקוף ,גאה, פראי. אף אחד לא הותר שם. ראיתי את הזמן חולף ואת הפרחים מתייבשים. ראיתי את הרוח שמצליפה על מדרונות חשופים. וידעתי שאני ארשה לגשם לבוא.
13:25
moontide אמר
שירין אמר
מון, אם הבנתי נכון למה התכוונת אני מורידה בפנייך את הכובע וגם שתדעי שאת נוסכת בי תקווה
וואוו שירין. תודה
אבל הבנתי אכשהו מתישהו שאני חיה בעולם של קוצים. שהמגן שלי כבר מחובר לי ליד כמו המכחול לצייר.
בעצם לא ליד ,ל-לב.
קראתי בחוברת קטנה של מדיטציה שקבלתי , הקדשה שמשהיא כתבה. היא כתבה "תודה להורי ולמורי שבלעדיהם היו חיי כמו שדה שלא עובד"
ראיתי את חיי כמו הר טרשים ,זקוף ,גאה, פראי. אף אחד לא הותר שם. ראיתי את הזמן חולף ואת הפרחים מתייבשים. ראיתי את הרוח שמצליפה על מדרונות חשופים. וידעתי שאני ארשה לגשם לבוא.
מקסים מון. גם הציטוט וגם מה שאת כתבת
13:26
Liat אמר
עקרב מבין מהר מתי הוא נחשף לפגיעות מלאה, אני לא חושבת שזה נחסך ממנו, זה משהו בלתי נמנע שקורה בחיים.ההבנה המהירה הזאת שמשהו נכנס לך עמוק בפנים ועשוי לערער את עולמך מעורר אותו לקום ולעשות פעולת מנע.
זה פשוט מעבר חד מ"נפגעתי" ל"מה אני עושה עם זה". הבא להרגך השכם להרגו שכזה...
ליאת - אהבתי את ההסבר שלך מאד. אני מרגישה שאת צודקת. העקרב מרגיש מדי פעם פגיעות מלאה בחייו אבל לא יכול לתת לזה להיות אורך-החיים שלו. שוב, עצוב אבל נכון
12:51
Moderators
10/10/10
Offline
moontide אמר
ראיתי את חיי כמו הר טרשים ,זקוף ,גאה, פראי. אף אחד לא הותר שם. ראיתי את הזמן חולף ואת הפרחים מתייבשים. ראיתי את הרוח שמצליפה על מדרונות חשופים. וידעתי שאני ארשה לגשם לבוא.
נפלא.
14:23
17/10/10
Offline
אתמול אחרי שנגמר טקס יום הזכרון בו השתתפתי במסגרת העבודה שלי. נתתי לכל העצב שעלה בי להיתרגם למחשבות. חשבתי על המוות. לרגע תקף אותי פחד חי ומבעית שלאמא שלי קרה משהו בדרך הביתה בגלל שהיא לא ענתה לי לטלפון. דמיינתי את הכל קורה.. את החרטה.. את המצב הסופי הזה שלא ניתן בשום רמה לשנות.חוסר היכולת לשנות את הגזרה תמיד מוציא אותי מדעתי. בתור בחורה צעירה הספקתי כבר לטעום לא מעט מטעמו של המוות, דודה שלי היקרה נפטרה מסרטן, קצת לפניה נפתר סבי שהייתי מאוד קשורה אליו, ולבסוף דודי נפטר גם הוא מסרטן. כשהכלב שלי מת זה היה בפתאומיות,רציתי לתלוש לעצמי את השערות כשהבנתי שאי אפשר להחזיר את הזמן אחורה ולשנות את מה שקרה. כשראיתי את האוטו של אמא שלי ליד הבית נרגעתי. ועלו בי עוד מחשבות... אם אנחנו מחשיבים את המוות, מודעים לבואו, אנחנו חרדים, אבל מצד שני, אנחנו מודעים יותר... כשהוא תוקף הרי, אנחנו מצטערים על כל הרגעים שפספסנו,מצטערים על כל הרגעים שבהם לא התייחסנו מספיק לקרובים שלנו, שבהם כעסנו או נטרנו, או שסתם התנהגנו לא יפה. ומה יקרה אם נהיה מודעים כל יום? אם כל יום נפחד שהמוות קרוב.? זה יהיה רע, אבל מצד שני, נהיה מוכנים אליו כשהוא יגיע.
העניין הזה של פחד מפגיעות, זה הפחד מהמוות. כניראה שהמודעות של עקרב מודגש במפה למוות היא יותר גבוהה, והם יודעים שביום זה או אחר הכל יגמר, והם יצטרכו להפרד. אז עדיף אולי לא להקשר באמת, ולהקיף את עצמו באנשים פחות יקרים... כי הרי במוקדם או במאוחר הפרידה תגיע.
no one forgets the truth,they just get better at lying
16:08
Moderators
10/10/10
Offline
.
...והנה חזרה אלי ג'סיקה הישנה והאהובה, עם התובנות הנפלאות כל כך לגילה...
17:56
העיניין שלמרות כל מה שנמצא מול עינייו של העקרב, או יותר נכון מבעבע בנפשו , יש לו יכולת לבחור בחיים ,עכשיו וכל רגע. וגם יש לו את הכח לעשות את זה. זו חבילה שלימה. אתה מקבל את הידיעה (וחלקנו גם את הניסיון) ומקבל את היכולת. אבל אתה צריך לקחת החלטה
והרי המניפסט:
אנחנו יודעים שהצללים כהים ומתפשטים, מכירים את הפצעים , צלקות שמזכירות לנו נשכחות..
אנחנו יודעים שמאחורי כוונה, יש אינטרסט ניסתר, יודעים שמתחת לרחוב יש תעלת ביוב,
מכירים את הכאב שמכופף אותנו לאדמה, חשים את הזחילה של האימה, את פחדי הנטישה
ובכל זאת
אנחנו לא סוגרים את הלב
[ עקרבים שיצאו מהשריון ]
בכל מקום שנשרה לוחית שריון, צמחה. נוצה.
18:11
גסי, את מקסימה. יש לי הרבה הרבה מה להגיד בקשר לתרבות המערבית ויחסה למוות, אבל אני אשתוק עכשיו כי זה עושה אותי עצבנית וגורם לי לכתוב באופן מתלהם.
מים קרים קוראים לי,,,,,
16:20
17/10/10
Offline
מגי אדם אמר
....והנה חזרה אלי ג'סיקה הישנה והאהובה, עם התובנות הנפלאות כל כך לגילה...
חח מגי 
מונ, תודה. אשמח לשמוע דברים בנושא הזה. אני לומדת אנתרופולוגיה והשנה ראיתי סרט מאוד מעניין על שבט באפריקה שחוגג לוויות בשמחה ורבה וזה אירוע חברתי מושקע וחשוב יותר מחתונות...
no one forgets the truth,they just get better at lying
1 Guest(s)
