רגישות מבחינה קיצונית - אני לא חושבת שזה בגלל נפטון. אני כנראה הגעתי למצב שכבר אני לא יכולה כל כך לשמור על אמונה שהכל יהיה בסדר ושהכל יסתדר לטובה אלא יותר בקטע שמפחדת ששום דבר לא יקרה כמו כל השנה הזו והחשש הזה שאני מרגישה חוסר יכולת לשנות את המציאות גורם לפחד ואז רגישות יתר כי זה נושא חשוב עבורי (בכל זאת גדי). 

חוסר שליטה והבנה גורם לבלבול ופחד.

מגי תודה על התגובה - את חושבת שהעניין שהרצון לשלוט על המצב ועכשו ומייד יחד עם הרצון לדעת כל הזמן מה קורה והאם אני עושה מספיק הוא זה שיכול לעקב?

כלומר, האם מה שאני עשיתי עד עכשו הספיק?

ושאלה שניה בבקשה - האם זו תקופה טובה לפונטציאל למציאת עבודה סופסוף?

אני זוכרת מהמפגש שעשינו השנה (הייתה לנו פגישה בזום בחודש יוני אני חושבת) שדברנו על לימודים ועבודה, צויין שחודש אוגוסט וספטמבר יתחילו לזוז הדברים - אכן זזו אבל למקום לא הצפוי(מהמסלול שחשבתי שאמשיך ללמוד למסלול שאני מחפשת פתאום משרה מלאה).

אני חוששת שפספסתי את ההזדמנות שהייתה לי בפבואר ועכשו (בגלל מרקורי ברטרו שמרגיש לי מתבזבז).

במסגרת המפגש ציינת שיש לי סביב הנושא של בית 10 שיעור - אני כבר לא יודעת אם אני בכיוון הנכון מלבד דווקא להכנס לחרדות במקום להיות בטוחה בעצמי שהכל יהיה בסדר.

אחרי שהייתי בועדת החריגים עבור תואר שני. קבלתי תשובה שלילית ובנוסף הערה מזלזלת מראש החוג. לאחר מכן פניתי למרצה מהמסלול אחר בפקולטה שאמר שעלי להיות בעשירון העליון כדי להתחיל ועדת חריגים במסלול הנדסה אחר ויחד עם זאת כנראה קורסים השלמה לתואר הזה.

בררתי איפה אני עומדת והמזכירה אמרה שאולי עדיף לי להגשת בכל זאת לועדה מהמסלול אחר אך לא לציין את הדירוג כי עד לקבלת התעודה זה ביולי הבא ושם בברור אפשר לראות איפה אני עומדת.

אחרי כל הקרוסלה הזאת - הרגשתי עייפה ופשוט אין לי כוח כרגע להתמודד עם זה. אני לא בטוחה שויתרתי על הלימודים אלא יותר מרגיש לי שאני צריכה לחדש כוח שוב כדי להלחם על המקום שלי אבל כנראה כבר ביולי עם קבלת התעודה.

בנתיים אנסה לראות מה בחוץ יש ומה נחוץ יותר אולי יעזור ליותר להסגר על מה ללמוד למרות שאני חשבתי שאני יודעת אבל עדין אולי יתן יותר צבע.

מוסדות אחרים לנסות - רוב המשרות הטובות מבקשות תואר מאוניברסיטה. המוסד בדרום, אני לא כל כך רוצה גם בגלל העניין עם מה שקורה שם ותזה זה להיות לפחות רוב השבוע במעבדה. כל השאר מלבד זו שאני הייתי יש דרישות גבוהות יותר. אז נשארתי עם האונ שלי שכרגע מרגיש לי שנפשית אין לי יכולת להתמודד עם כל הנהלה שם. 

לזרום - קשה כי אני רואה שכולם מתקדמים: עוברים לגור לבד, מוצאים עבודה (חלקם עם שכר מאוד יפה אבל התחום נראה לי מאוד מונטוני ואני לא חושבת שאני אצליח להתמודד עם זה כי בצבא היה לי ככה ואני כל הזמן חפשתי דברים אחרים שישנו לי את השגרה עד שהחלטתי בזמן הצבא להתחיל ללמוד באונ - סמסטר א היה מאוד אבל מאוד איטנסיבי כי למדתי 5 יום מ8 עד 6 והייתי צריכה בערב ליסוע לבסיס לעשות משימות ובתמורה לכך שירשמו שהייתי בבסיס וסופשים לפי הצורך. השתחררתי באותו יום שהיה לי מבחן הראשון של התואר).

ציינת משהו נכון - לגבי לראות אנשים אחרים. כשאני נמצאת במצב כזה (עבורי זה קיצוני כי זה נושא חשוב עבורי ואז קשה לי לזרום בגלל הרצון להשיג כבר את המטרה). אני נוטה להסגר בחדר ולא לרצות לראות אף אחד. הזמן הולך יום וערב כל יום אותו דבר. החשק להנות מהזמן כל עוד צעיר מרגיש כמו זמן מת פתאום.

 lee את מקסימה וממש תודה

אני אנסה עבודות שונות שלא חשבתי עלהם. אפילו הלכתי לכיוון חומרה (עולם ההנדסה הוא מרגיש לי מעניין בגלל האפשרויות) וחלק מהתפקידים יש אפשרות לטוס לצורך (לפני כן התנגדתי אבל אז חשבתי לעצמי מתי תהיה לי ההזדמנות למלא את הדרכון ככה ועוד על חשבון העבודה אז זה מעולה).

אני מנסה האמת קצת ללמוד על תרבויות ועל החגים (נמשכת לכל האימה ומתקרב החג בחול שהייתי רוצה להיות נוכחת בו).

אני מנסה להיעזר בחברות שבאמת מנסות לעזור לי וישר שולחות לי משרות (כי אין לי כלל פרופיל חברתי באף חשבון שקיים).

הן מנסות לעודד אותי מה שבעבר לא סמכתי שיהיו אנשים שם בשבילי ותמיד רציתי לתת מעצמי אבל לא קוויתי שיחזור אלי משהו כי שמחתי לעזור וזהו.

אנסה לגוון ולא לראות את החצי הריק של הכוס. פשוט היה שבוע שלא יודעת למה אבל נכנס בי השליליות הנוראית הזו. אולי בזכות שבתאי שהתחיל ללכת קדימה פחות אני מרגישה את זה.

ממש תודה. 

מקווה שזו תהיה שנה מוצלחת לכולם!