הכלה הפסלנית
מאת:    איוואן אנדרייבץ קרילוב

 
עלמה ביקשה חתן, אכן, בזה עדיין 
שום עוול אין.
כך דרך העולם. אך זו התקלה:
בררנית מדי הייתה אותה כלה!
מצאה לה איש יחסן ובעל-השכלה,
וגם עשיר, וגם פיקח,
וגם צעיר, יפה, שמח...
קיצור-דבר: חתן כל-בו!
כלום יש כזה אף בין ריבוא?
אך אין היא מוכנה לשום ויתור, חלילה.
וגם בזה לא די: יש עוד בפיה תנאי:
יאהב אותה מאד - אך אל יהיה קנאי!
 
אכן, על  אף הכל, היה מזל פלאי לה - 
כי מבקשי ידה הופיעו בהמון:
רמי משרה, רבי ממון,
אף מכובדי צורה ואופי:
לא חתנים - לוויתנים!
אך בעיניה היא - הם רק חתנתנים...
 
בכל אחד מוצאת היא דופי:
זה - יחוסו אינו עתיק, 
וזה - הונו אינו מספיק, 
וזה - אפו לקוי באורך, 
וזה - נמוך מכפי הצורך.
כל מי שבא - מיד נפסל:
אין איש ראוי לה - וחסל!
 
עברה שנה. עברו שנתיים.
שוב חתנים הופיעו בינתיים:
אך, להגיד את האמת,
כבר לא סוג אלף אלא בית.
כיצד עלבון כזה לשאת?
היא, כמובן, בהם מואסת
ועוד כועסת:
"חוצפנים!
כלום גם הללו חתנים?
כיצד בכלל לבוא העיזו?
רק לחינם אותי ירגיזו:
הן לא פקפקתי לוותר 
על חשובים הרבה יותר!
וכי כבר אין לי שהות? אין השעה דוחקת:
ימי מלאו שמחה - וגם אישן בשקט".
שמעו החתנים סרוב אחר סרוב - 
וגם הגל הזה הלך-לו לבלי שוב.
 
הזמן חולף במלוא הקצב.
על המפתן
אין אף חתן!
עתה סוף-סוף ירד עליה עצב.
את כל החברות היא מתחילה למנות
(ולה, ברוך השם, די פנאי לחשבונות):
זו נשואה, לזו כבר ילד - 
רק היא עדיין מתבתלת.
 
גם המראה החוצפנית 
אותה התחילה להקניט:
היום, נדהמת,
רואה היא: קמט!
מחר יש "נחת" חדשה:
שערת-כסף בראשה!
גומת-החן פרחה מלחי, 
וכך כל יום - מדחי אל דחי...
 
מקודם היא בנשפים
אולם מלא סביבה הרקידה.
עתה - חסל! ריקוד - הצידה!
היא כבר מוזמנת... לקלפים.
עלבון כזה! מרוב הפגע
גאוותה חלפה בן-רגע.
 
גם פסלנית בדיבורים
לבה טוען לזכות גברים.
לחוש מאיץ בה קול הטבע, 
פן תישאר רווקת-קבע!
וסוף-כל-סוף לבה צהל
גם לבן זוג פשוט ודל.