מאמר זה הוא התבוננות על דרך ראיית היהדות את העתיד להתרחש באחרית הימים כפי שאני מבין אותו מתוך הנכתב.

שם המאמר:  [אגידה לכם]

אגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים [ בראשית מ"ט פסוק א]

מבוא:

ביהדות אין הגדרת זמנים מדוייקת לתקופה בה יתרחשו אירועי אחרית הימים, אבל יש הגדרה של אילו אירועים יתרחשו לפי סדר.

הדברים אשר יכתבו כאן מתארים על-פי סדר הקבוע ביהדות את האירועים מבלי לציין זמנים, אשר עליהם נכתב: [ תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד ב] כתוב בגמרא תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה - תלמוד לומר ישעיהו ל' ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? - מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? - לקבל שכר, שנאמר ישעיהו ל  אשרי כל חוכי לו.

סדר הדברים:

הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא [ מלאכי ג פסוק כ"ג].

זהוא האירוע הראשון, חזרתו של אליהו הנביא, אחת הסיבות לכך היא שרק נביא יכול למשוח בשמן המשחה אדם ולהכתירו למשיח.

רק לאחר שאליהו הנביא יגלה ויכתיר את אותו אדם, רק אז נאמר השלב השני:

יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ--    וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד:
עַל-יְהוָה,    וְעַל-מְשִׁיחוֹ. [תהילים ב פסוק ב].

רק כאשר יהיה משיח עם הנביא אליהו, רק אז יקומו עמים בעולם נגד ישראל אך גישתם תהה נגד יהוה [והכוונה כל מה שבא ממנו: התורה] ונגד המשיח [מה שמיצג את התורה].

רק אז יבוא השלב השני:

בספר הזוהר בסוף פרשת וארא מופעים הדברים הבאים:

באותו זמן,  יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומי הרשעה.

סוף העולם כפי שהעולם הקדום הכיר הוא באיזור הקוריאות, וכאשר מדובר על עם אחד, מדובר באיחוד הקוריאות, אשר כעם אחד יתעוררו על האימפריה של התקופה שהיא נוצרית והיא מוגדרה : "רומי הרשעה"[ ארה"ב].

ויערוך עליה מלחמה ג חדשים, ויתאספו שם עמים, ויפלו בידיהם, עד שיאספו עליה כל בני אדום מכל קצוי עולם.

אותו עם יפתח במלחמה שאורכה 3 חודשים נגד ארה"ב, ולעזרת ארה"ב יבוא עמים כנראה חברות נטו, ובשלב הראשון למלחמה יפסידו לקוראנים, רק לאחר שיתאספו כל הכוחות של עמי אדום [אדום מייצג את הנוצרים] נגדם יקרה הדבר הבא:

ואז יתעורר הקב"ה עליהם. זהו שכתוב כי זבח לה' בבצרה. ולאחר כך, מה כתוב, לאחוז בכנפות הארץ, ויכלה את בני ישמעאל מן הארץ.

למעשה מעצם הכיתוב " כי זבח לה' בבצרה" אזור בעולם אשר נמצא בין פרס לעירק, באותו זמן שהאמריקאים והאירופים  יהיו עסוקים במלחמה נועשת מול הקוראנים תתגבש קואליציה מול ישראל, שבעלי הברית שלהם, ארה"ב, יהיו עסוקים מעל לראש במלחמה בצד השני של העולם:

הנה הדברים כי שהם מופעים:

[תהילים ע"א פסוקים י עד י"ב]:

י  כִּי-אָמְרוּ אוֹיְבַי לִי;    וְשֹׁמְרֵי נַפְשִׁי, נוֹעֲצוּ יַחְדָּו.
יא  לֵאמֹר, אֱלֹהִים עֲזָבוֹ;    רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ, כִּי-אֵין מַצִּיל.
יב  אֱלֹהִים, אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי;    אֱלֹהַי, לְעֶזְרָתִי חישה (חוּשָׁה{

ורצונם של אלה מופיע כאן:

[תהילים פרק ב']:

ג  נְנַתְּקָה, אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ;    וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.
ד  יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק:    אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ.
ה  אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ;    וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ.
ו  וַאֲנִי, נָסַכְתִּי מַלְכִּי:    עַל-צִיּוֹן, הַר-קָדְשִׁי.
ז  אֲסַפְּרָה, אֶל-חֹק:    יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה--אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.
ח  שְׁאַל מִמֶּנִּי--וְאֶתְּנָה גוֹיִם, נַחֲלָתֶךָ;    וַאֲחֻזָּתְךָ, אַפְסֵי-אָרֶץ.
ט  תְּרֹעֵם, בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל:    כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם.

מי יתקפו את ישראל? אדום, יתר הנוצרים אשר אינם בברית נטו [רוסיה] וישמעאלים כך עמי ערב המוסלמים על כל זרמיהם.

ואת אשר יקרה להם.

[תהילים פ"ג ]:

ו  כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו;    עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ.
ז  אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים;    מוֹאָב וְהַגְרִים.
ח  גְּבָל וְעַמּוֹן, וַעֲמָלֵק;    פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר.
ט  גַּם-אַשּׁוּר, נִלְוָה עִמָּם;    הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה.
י  עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן;    כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן.
יא  נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר;    הָיוּ דֹּמֶן, לָאֲדָמָה.
יב  שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב;    וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ.
יג  אֲשֶׁר אָמְרוּ, נִירְשָׁה לָּנוּ--    אֵת, נְאוֹת אֱלֹהִים.
יד  אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל;    כְּקַשׁ, לִפְנֵי-רוּחַ.
טו  כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר;    וּכְלֶהָבָה, תְּלַהֵט הָרִים.
טז  כֵּן, תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ;    וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם.
יז  מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן;    וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה.
יח  יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד;    וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ.
יט  וְיֵדְעוּ--    כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ:
עֶלְיוֹן,    עַל-כָּל-הָאָרֶץ..

למעשה יבצרו שני חזיתו, האחת בין ברית נטו לקוריאה והשנייה בין ברית הרוסית מוסלמית נגד ישראל.

באותו תווך זמן שבין תחילת המלחמה באזור קוריאה, שהמשכו יהיה 3 חודשים תחל גם ההתארגנות כלפי ישראל, כאשר מה שמתואר בספר יחזקאל לגבי אותו יום של פרוץ הקרבות באזורינו הוא:

[יחזקאל ל"ח]:

 הִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג--נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל.  ד וְשׁוֹבַבְתִּיךָ, וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ; וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת-כָּל-חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם--קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן, תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם.  ה פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט, אִתָּם; כֻּלָּם, מָגֵן וְכוֹבָע.  ו גֹּמֶר, וְכָל-אֲגַפֶּיהָ--בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת-כָּל-אֲגַפָּיו; עַמִּים רַבִּים, אִתָּךְ.  ז הִכֹּן, וְהָכֵן לְךָ--אַתָּה, וְכָל-קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ; וְהָיִיתָ לָהֶם, לְמִשְׁמָר.  ח מִיָּמִים רַבִּים, תִּפָּקֵד--בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל-אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד; וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם.  ט וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה--אַתָּה, וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ.  {ס}  י כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה:  וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַעֲלוּ דְבָרִים עַל-לְבָבֶךָ, וְחָשַׁבְתָּ, מַחֲשֶׁבֶת רָעָה.  יא וְאָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל-אֶרֶץ פְּרָזוֹת--אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים, יֹשְׁבֵי לָבֶטַח; כֻּלָּם, יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם, אֵין לָהֶם.  יב לִשְׁלֹל שָׁלָל, וְלָבֹז בַּז--לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל-חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת, וְאֶל-עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, יֹשְׁבֵי עַל-טַבּוּר הָאָרֶץ.  יג שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל-כְּפִירֶיהָ, יֹאמְרוּ לְךָ, הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא, הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ--לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל, שָׁלָל גָּדוֹל.  {ס}  יד לָכֵן, הִנָּבֵא בֶן-אָדָם, וְאָמַרְתָּ לְגוֹג, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה:  הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח--תֵּדָע.  טו וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ, מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן--אַתָּה, וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ:  רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב.  טז וְעָלִיתָ עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל-אַרְצִי, לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם, גּוֹג.  {ס} יז כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הַאַתָּה-הוּא אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם, שָׁנִים--לְהָבִיא אֹתְךָ, עֲלֵיהֶם.  {ס}  יח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה:  תַּעֲלֶה חֲמָתִי, בְּאַפִּי.  יט וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ-עֶבְרָתִי, דִּבַּרְתִּי:  אִם-לֹא בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל, עַל, אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.  כ וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאֲדָמָה, וְכֹל הָאָדָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים, וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל-חוֹמָה, לָאָרֶץ תִּפּוֹל.  כא וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל-הָרַי חֶרֶב, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:  חֶרֶב אִישׁ, בְּאָחִיו תִּהְיֶה.  כבוְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ, בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית, אַמְטִיר עָלָיו וְעַל-אֲגַפָּיו, וְעַל-עַמִּים רַבִּים, אֲשֶׁר אִתּוֹ.  כג וְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה.

פרק זה מתאר מי בבאים למלחמה על ישראל באותו זמן:

פרס וכוש הם איראן וסודן, בית תורגמה היא תורכיה.

אחד הדברים המעניינים כאן שאלוהים עושה בתוך קואליציה זו מלחמה :  [חֶרֶב אִישׁ, בְּאָחִיו תִּהְיֶה].

הם נלחמים בינהם משום שדתם שונה [נצרות ואיסלם].

רמזים למה שיתרחש ובאיזה זמן של היום:

זכריה י"ד:

 ז וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה--לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר.

ישעיה י"ז:

 יד לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה, בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ; זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ, וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ. 

ישעיה ט:

א הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל:  יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת, אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם.  ב הִרְבִּיתָ הַגּוֹי, לא (לוֹ) הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה; שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר, כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל.  ג כִּי אֶת-עֹל סֻבֳּלוֹ, וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ, שֵׁבֶט, הַנֹּגֵשׂ בּוֹ--הַחִתֹּתָ, כְּיוֹם מִדְיָן.  ד כִּי כָל-סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ, וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים; וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה, מַאֲכֹלֶת אֵשׁ.  ה כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם.  ו לם רבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ, עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ, בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם, קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת.