הי מגי, דרושה פה הבהרה במה הכוונה בלהתחתן. את מדברת על חותמת הגומי המדינית/דתית/חברתית? כי יש אנשים שאין למושג הזה הרבה משמעות מבחינתם והאקט הרשמי של החתונה לא משנה כהוא זה לזוגיות. זוגות אוהבים וגם משפחות עם ילדים שלא התחתנו קיימים ושרירים וחלקם יותר מאוחדים ומאושרים מזוגות שהתחתנו. יש כאלה שעושים טקס משלהם שאינו מוכר מבחינה מדינית/דתית/וכו' ויש כאלה שגם לא צריכים טקסים, הם פשוט חיים כפי שהם בוחרים.

גם צריך להגדיר מה זה אומר להתחתן עם האדם הלא נכון - האם הוא אי פעם היה נכון? כי אם כן, אז החיים משתנים ומה שהיה לא תמיד ממשיך. זה טבעי בהרבה מקרים. אבל אם מלכתחילה האדם השני מרגיש "לא נכון" אז בודאי שלא להיכנס לזה. זה כמו להכניס את עצמך עכשיו לבית כלא מרצון.  

ובכל מקרה, גם זוגיות, רצינית ככל שתהיה, היא לא תמיד לכל זמן החיים. לפעמים היא נמשכת כמה שנים. ולפעמים יש כמה מערכות זוגיות חשובות (עם או בלי ילדים). זה לא בית כלא, אנחנו אנשים חופשיים.

להיאבק חצי חיים לצאת מזה יותר גרוע. הבעיה היא שאת או אתה לא יודעים את זה עד שזה קורה. ולהיות לא נשואה או נשוי נראה יותר גרוע, לפני שיש נסיון עם להיות נשוי לאדם הממש לא נכון.

מגי אדם אמר
תודה על התגובות 

גיבגוש ואלינה, אתן צודקות לגבי 'מה זה האדם הלא נכון'. אני התכוונתי בהחלט לנישואין עם כל הטקס והמחוייבות הרשמית, לא לזוגות שחיים בחופשיות ויכולים לקום וללכת בכל רגע. ואמת ויציב, אנחנו לא יודעים שזה האדם "הלא נכון" עד שחווים את זה. אז, כן, מה שאלינה אמרה - לנסות ולגלות - אהבתי.  

מגי,

אני לא חושבת שאנשים שלא מתחתנים באופן רשמי אך חיים בזוגיות "יכולים לקום וללכת בכל רגע", והם לא בזוגיות חופשית יותר מאנשים אחרים. כל המחוייבות הזו שמדברים עליה היא דבר רגשי ואישי. זוג נשוי יכול להתגרש וההחלטה לעשות את הצעד הפורמלי הזה קשה כמו לעשות את הצעד ולעזוב כל זוגיות שהשקיעו בה רגש, מחוייבות ועוד הרבה. קחי לדוגמא זוג שהיה נשוי שנה והתגרש וזוג שלא התחתן, חי בזוגיות לכל דבר, ונפרד אחרי 20 שנה...  

העניין עם נישואים רשמיים הוא ההתערבות החיצונית שיכולה לסרבל ולפעמים גם להשפיל (עד כדי התערבות בוטה שפוגעת בזכויות אדם, כמו עם נשים עגונות). אבל הרבה אנשים צריכים את החותמת הזו, את הטקס, את ההכרה החברתית ו/או הדתית. אגב, זוגות שחיים ביחד ונקראים מבחינה משפטית "ידועים בציבור" זכאים בחוק לזכויות של זוגות שנשואים רשמית.

האדם הלא נכון זה משהו שהוא תמיד יהיה בדיעבד... מראש כשאנשים מתחתנים הם חושבים שמצאו את האדם הנכון. 

זה כמובן האדם הנכון לתיקון שאותו הם צריכים לעבור כדי ללמוד משהו על עצמם. למשל אישה שלא יודעת לעמוד על שלה והיא מאוד ותרנית יכולה למצוא את עצמה עם מישהו שתלטן ותהיה לה עבודה לעשות, ללמוד לשים גבול, לעמוד על שלה וכו' או הפוך שהיא שתלטנית וצריכה ללמוד לוותר ולהתגמש. או מישהו שקשה לו לצאת ממערכת יחסים לא טובה והעבודה תהיה לאזור אומץ ולסיים את הנישואין. 

ממה שאני רואה סביבי יותר קשה לא להתחתן... אפילו מהנישואין הכי קשים או הגירושין הכי קשים מקבלים משהו גם אם בדרך הקשה. לפחות היה תהליך של חיכוך, למידה, התפתחות, הבנות ותובנות התקדמות רוחנית. וכמובן שאם נולדו ילדים מאותם נישואים זה כבר שווה הרבה מאוד. 

היי יגאל , 

כתבת " אני לא חושב שהילדים שלי צריכים לשלם מחיר על ההתפתחות שלי כאדם " וזה רעיון מאוד נאור ו"דגי" שקל לי להתחבר אליו . העניין הוא שיש כאן משהו מאוד בעייתי וטריקי - אנחנו כל הזמן בהתפתחות ואין רגע שמפסיקים ולכן אף פעם אי אפשר להביא ילדים מתוך בטחון מלא שלא נפגע בהם דרך השריטות שלנו . הם כנראה בכל מקרה יפגעו/יושפעו מתוך מי שאנחנו לטוב ולרע .. ומה שאלינה התכוונה , כך לפחות נדמה לי שאפשר להתעסק עם מי שאני ובהשתפרות עצמית "תוך כדי תנועה" , מתוך החיים עצמם ומה שהם מביאים .כולל ילדים. כמובן שצריך להיות מידת מה של סיפוק מהחיים ומתחושת החיוביות  בסה"כ  שלהם (אולי במילים אחרות ערך עצמי יציב) כדי שלפחות אאמין בליבי פנימה שאני יכול  וכנראה שאטיב עם מי שגידולו הופקד בידי..