Topic RSS20:40
17/10/10
Offlineנושא כלבבי
חחחח
מעניין, עניין הפחד מהמוות. באמת שמתי לב שעקרבים לא מפחדים ממוות. נגיד אמא שלי, תמיד כשיש לי סיוט בו אני והיא בסכנת מוות, יש בה אדישות שכזו. והיא כאילו סבבה עם זה. וברור לי שאני לוקחת את המאפיין הזה בחלום מהחיים. גם בחיים היא ככה. יש בה איזה מין חוסן כזה. ויכולת קיבול וסיבולת מטורפת. לכן הרבה עקרבים מתאים להם קרבי וכאלה, כי זה כאילו טבעי להם להיות במצבי קיצון, נידמה לי גם שיש בהם משהו שמשתלב עם כאב פיזי. מתעצם מזה.חצי אוהבים את זה. מתמכרים לספורט הרבה פעמים.
ולגבי נפטון ודגים אני יכולה להבין את הפחד הזה. מרגישה אותו. תמיד היו לי כל מיני סיוטים שמוציאים אותי להורג. אבל זה יותר הפחד של לפני, תמיד בסיוטים כשאני מגיעה למקום של המוות אני דווקא אוהבת את זה. זה זכיר לי את ההרגשה הזו שיש לי עם פרידות רומנטיות ,אני מרגישה תמיד לפני הפרידה, כמה שעות לפני, או כמה ימים לפני, ואני סובלת מזה נורא, ואז כשמגיע הרגע של הפרידה אז אני כבר לא מרגישה כלום. כאילו הרגשתי הכל לפני. אז התחושות לפני הפרידה , הפחד מהפרידה, אלה התחושות שיש לי בסיוטים לפני המוות.
וניראלי שזה השילוב של פלוטו ב8 ואופק דגים.
וכאן נשאלת השאלה מה קורה כשיש את השילוב של פלוטו ב8 ואופק דגים? כן פוחדים מהמוות? לא פוחדים מהמוות?
פוחדים וגם שמחים עליו?
חחחח
no one forgets the truth,they just get better at lying
.
האמת, חבריה, אני חושבת שאנחנו צריכים להתעסק בחיים.
זו החובה שלנו, זו העבודה שלנו, רק באמצעות החיים נוכל להשיג משהו, להתפתח לאן שהוא.
יש מי שאחראי על הנושא הזה, וזה לא אנחנו.
כל עוד אנחנו חיים - להגיד תודה וזהו. קשה, קל, שוב קשה, שוב קל. בכל מקרה זה נכון.
כל השאר בידי שמיים, לא בידינו. צריך לכבד את החיים כל עוד הם ישנם,
כי בטוח הם ייעלמו יום אחד. בזה אין שום ספק....
אז לא לבזבז אותם על שטויות.
21:32
מגי את צודקת. מצד שני, יש תיאוריות שגורסות הרצון לחיות מונע ע"י הפחד מהמוות. יצר ההישרדות וכל עניין היצירה וההתרבות מונעים ע"י הפחד מהמוות. (אני איתך, הייתי מעדיפה לקרוא לזה - הרצון לחיות
).
אני חושבת שלפחד מהמוות הוא דבר שקשור לחיים. לא למזל או פלנטה. זה דבר אינהרנטי שקיים בכל מה שחי, לא רק אצל בני אדם. אני מניחה שלכל פלנטה יהיה הביטוי שלה לאותו הפחד.
דווקא כשחשבתי על זה בהתחלה, נפטון היחיד שנראה היה לי שלא רדוף או סובל במיוחד מפחד מוות. כי הוא נמצא במקום שמעבר. אבל אולי גם זה ביטוי לפחד - להיות במקום שמעבר...
נכון אמרת, גיב. כשאדם מנסה לחיות כל יום כאילו זה יומו האחרון, הוא חי הרבה יותר. הוא לא מבזבז את חייו על דברים בטלים ומחשבות שווא אלא משקיע כל רגע במיצוי הדבר המופלא הזה שנקרא חיים.
ונכון גם העניין עם נפטון. מצד אחד פוחדים, מצד שני, יש אמונה דגית כזו שאני מעבר ומוגן משמיים... יש בדגים תחושת הקירבה הטבעית לאלוהים, שעוזרת להתגבר על הפחד.
3:09
18/10/10
Offlineכן, להתייחס למוות ולהכיר בו ככלי של צמיחה ולא ההפך כמובן...
לכל פלנטה יש את הביטוי שלה לפחד עם המוות, אבל פלוטו, בית 8 ועקרב מתייחסים אל המוות בצורה ישירה יותר, לא?
להגיד שיש לו לבעל הפלוטו ב-8 ידיעה עמוקה והיכרות עמוקה עם המוות זה קצת כללי, כי עם פלוטו הדיאלוג הוא הרבה יותר מורכב מזה.
אם נקח לדוגמה את פלוטו בבית 1, אפשר להגיד שהאנרגיה הראשונית הזו של הבריאה מבעבעת בכולם, אבל אצל אנשי פלוטו ב-1 או בטלה זה יהיה אחרת.
5:03
אני חושבת שפלוטו בבית 8 יהיה קצת כמו במקרה של יופיטר בבית 9 או ירח בבית 4 - כלומר, שליט הבית נמצא בבית שלו. הבית אולי "מתחזק" והאופי שלו יותר ממוקד. מעבר לכך, התפקיד של פלוטו הוא להצביע על המקום שצריך לעבור טרנספורמציה מהיסוד בנושאי הבית... בבית 8 יהיה מדובר על כל התפישה של מין ואינטימיות, של רכושנות ושליטה ("רכוש של אחרים" - נושאי בית 8), של גבולות ופלישה וכן, גם של מוות. כאשר צריך להבין מהיסוד מהו מוות, מהן המשמעות האמיתית והמהות שעומדות מאחורי המושג הזה לגבי כל האספקטים בחיים ומעבר (מוות ולידה מחדש - כהתחדשות בטבע, בחיים). הרי לא מדובר רק בהפסקת פעימות הלב של הגוף הפיסי... מוות הוא גם היכולת לשחרר כדי להתחיל שלב חדש. ובעצם זו המהות של בית 8, השחרור.
20:54
13/12/12
Offlineדום, אני חושבת שכשפלוטו בבית 8 אין התנגדות כל-כך עזה לרעיון של המוות.
כמו שמגי כתבה, פלוטו שמח עליו.
הרי זה הרעיון שלו.
אבל - לנו יש עוד צדדים, שלא שמחים עליו. כך נוצרת ההתנגדות למוות, והפחד - הוא התנגדות.
ומעבר לכך שכאשר פלנטה נמצאת במקום הטבעי לה - כמו שגבגוב כתבה - האופי שלה ממוקד יותר, יש גם משהו חלק יותר בפעולה שלה. לא צריך להשקיע כל-כך הרבה אנרגיה בביטוי שלה. לפעמים אולי דווקא מרגישים אותה פחות, או יותר נכון, מודעים אליה פחות. היא פשוט שם.
כך נראה לי...
1 Guest(s)
Log In
Register
ברמת התאוריה כמובן חח. אני זוכרת שפעם קראתי איזשהי תיאוריה כזו של איזה פסיכולוג או משהו, שאומר שהרצון שלנו למות יותר גדול מהרצון שלנו לחיות, אבל זה רצון ממש ממש מודחק וזה איזה מין טאבו כזה עמוק בתוכנו.