נכון. לגמרי נכון. ולכן לעולם לא נוכל לדעת זאת ממפת הלידה. לא מראש.

אחרי נוכל להבין מה היה ולמה ואיך. אבל לא לפני. 

רוחות הנהר אמר
מפת הלידה מספקת לנו הצצה נדירה לתוך המהות הפנימית של האדם, ומתוך כך להבין what makes him tick. 

מה מניע אותו, למה הוא חותר להגיע. מה מפחיד אותו. מהן החוזקות והחולשות שלו.

מי משניהם מנהל את ההצגה?

המעברים והאירועים בעולם החיצוני רק מפעילים את מה שקיים בתוכו.

פענוח נכון של מפת הלידה הוא אחד האתגרים הכי מורכבים שיש.

אני מזכירה לכולם שאסטרולוגיה איננה מיסטיקה. היא נשלטת ע"י אוראנוס, ממלכת הידע והתובנות.  

נהדר

אני לוקחת את המושג "יכולת אל חושית" לאו דווקא לחיבור עם ישויות כאלו ואחרות אלא למושג כללי
שמנסה לדבר על אותה תחושה לא מובנת, או ידיעה שמקורה לא ברור, או הבנה שאינה נובעת משכל או רגש. 

אנסה לסדר לכם את זה דרך אסטרולוגיה:

האש היא אינטואיציה, והחזק ביותר הוא הארכיטיפ התשיעי, היינו יופיטר. 
אבל גם למרס יש אינטואיציה חזקה, בעיקר לסכנות, וגם לשמש, בעיקר לקשר שלה עצמה עם הסביבה. 
ליופיטר יש יכולת לשמוע גם את היקום, גם קריאה של האחר. מה היקום רוצה ממנו באותו רגע.
כך שאם אתם מכירים מקרוב אדם עם ירח או אופק בקשת או יופיטר צמוד במדוייק למי מהם או שמש קשת - תקראו לו כשאתם בצרה.
הוא יופיע. 
אינטואיציה מתייחסת בעיקר ליכולת לקלות את היקום, לקלוט את הרגע, לחוש מהי התגובה הנכונה לרגע. 

המים הם מדיומים, היינו - הירח, נפטון ופלוטו. הכוונה היא ליכולת  להזדהות.    
כלומר, יכולת להיות בנעליים של מישהו אחר, לחוש מה עובר על מישהו אחר, בין אם הוא נמצא לידינו ובין אם לא, מה כואב לו, הגוף או הנפש, ואיפה.
המדיום הוא זה המלא חמלה מכולם והוא זה המתפרק הכי מהר ומשלם את המחיר הכי גבוה על היכולת הזו שלו משום שאם אתה עומד לידו והברך שלך כואבת,
והוא ברגע פתוח, הברך שלו עצמו תתחיל לכאוב. וכשהוא נוגע בך במקום כואב, הוא מעביר דרך עצמו אנרגיה של ריפוי
אליך. אבל הוא משלם על כך מחיר אם אינו יודע לעשות הגנות. למדיום יש גם דימיון חזק, ובמיוחד המדיום הסרטני,
והוא יכול לראות - ראייה שהיא בעיקרה תחושתית - את האנרגיות השליליות או החיוביות הפוגעות בסביבה, או יצורים שנפטרו,
והרבה פעמים הן לובשות צורות או דמויות מעורפלות, לעיתים מאיימות.
לכן המדיומים, יותר מכולם, חייבים ללמוד הגנות חזקות על מנת לשמור על עצמם מלהיסחף ולאבד את
האני שלהם.  
המים רואים דרך רבדים ורואים בעיקר את העבר, בין אם זה העבר הכללי של העולם ובין אם של אדם יחיד. 
 המדיומים יכולים לדעת מה התרחש בחדר מסויים גם כשהם מגיעים אליו אחרי האירוע, ויכולים לעזור לא רק בריפוי
אלא גם בזיהוי פשעים, נניח.  
הירח חש בעיקר את הרגע והעבר הקרוב (היינו, מהחיים האלה) והוא גם ומצויין בקליטת תדרים (חיוביים או שליליים).
פלוטו חש בעיקר את העבר הרחוק וטראומות עתיקות ואת שריטות העומק שיצרו 
ונפטון, המייצג את צ'אקרת הכתר, חש את שניהם.
לעיתים נפטון יידע גם את העתיד, אבל זה בעיקר תחושתי. הוא לא רואה או יודע אלא חש משהו. 

יכולת אינטואיטיבית ויכולת מדיומית ברוב רוב המקרים אינן מסוגלות לראות את העתיד.
המדיום, כאמור, קולט את העבר קודם כל, האינטואיטיבי קולט את הרגע ואת מכלול היקום. 
לאו דווקא את האדם שלפניו אלא את מכלול הרגע, ומכאן שגם את האדם. האינטואיטיבי נענה לצורך, אך אין בו הזדהות. 
הוא הבטוח ביותר מפני דימיונות או שגעונות, משום שאינו מאבד את האני שלו בשום מצב.
האינטואיטיבי יידע אם מלחמה עומדת להתרחש, אם סערה עומדת לפרוץ, מה נכון לעשות ביום חמישי הבא -
לא משום שהוא רואה את העתיד אלא משום שהמלחמה כבר החלה באיזה מקום או שהסערה כבר מתבשלת.
ובעיקר יידע אם מישהו זקוק למשהו, בין אם זה אדם או חיה או אחר, והוא נענה לזה מבלי שבעצמו יידע מדוע הוא עושה מה.
וגם המדיום יידע אם אדם עומד לחלות או למות או לזכות בפיס או להיות בהיריון - משום שזה כבר רשום, לא מתוך ראייה.

האוויר הוא זה הרואה דרך הזמן, רואה למרחוק, והיחיד המסוגל לראות את העתיד, גם לקלוט ידע ממקום או מזמן אחר.
כשאנחנו משתמשים במושג "תיקשור" - בדרך כלל אנחנו מתכוונים ליכולת המיוחדת הזו של האוויר. 
האוויר אינו חש את מי שלידו ואינו חש את היקום אלא רואה. רואה בתמונות. החוזק שלו בעיקר במצח, מה שאנו מכנים העין השלישית. 
החזק ביותר הוא כמובן אוראנוס, האחראי על העין השלישית.
מרקורי וונוס קולטים את מחשבות הסביבה, את האופנה הבאה, את הלך הרוחות של הכלל ואת המחשבות והכוונות של מי שלידם
ובעיקר אם מי מהם ברטרו. ונוס ומרקורי פחות מתעניינים בעתיד, אבל אם ירצו יוכלו לפתח זאת.
הסכנה אצל האוויר היא איבוד קשר עם הסביבה בה הוא חי. 

האדמה חשים ברגישות יתר את כל הקשור לגוף, בין אם דרך יכולת לרפא ובין אם דרך פיסול בחומר או מגע בדבר, הבנה בצמחים, וכל דרך.
לאדמה איננו נוהגים להשתמש באף אחד מהמושגים האלה משום שאיננו רואים את 'הקסם' שבדבר ולכן אין לנו מושג המאפיין
ראייה אל-חושית של אדמה. אנחנו קוראים לזה כשרון או אינטואיציה, אבל זו השאלה וזה מטעה.
לאדמה, שור גדי ובתולה, יש אפשרות לפתח יכולת ניסית משלהם כמו שיש לשלושת האחרים,
ואפילו אין לנו את המושג המיוחד להם. והם גם השפויים ביותר משום שאינם מאבדים קשר עם הגוף. הגוף מגן עליהם.  

אם אתם רוצים יש לי מלא סיפורים וחוויות אישיות שיוכלו לחדד לכם את ההבדלים ביניהם. 

ויש כמובן ערבובים, כמו למשל צמידות יופיטר-פלוטו, או צמידות נפטון-מרקורי, או ונוס-כירון, או כירון-יופיטר
וגם לכל חיבור כזה יש יכולת אופיינית משלו. אבל הפוסט הזה כבר התארך 
מעבר למה שהתכוונתי.