.

... אולי. אבל אתה תוכל לראות במפה של אדם שנרצח, למשל, מתי יענישו את הרוצח שלו, או של מישהו אחר אם יוציאו חוברת לזכרו, או יכתבו עליו בעיתונים אחרי עשר שנים, נניח, או יריבו על הירושה שלו... למפה אין סוף מוגדר. האנרגיה של האדם, ושל המפה, מתפוגגת לה באיטיות, אבל אין רגע מוגדר בו היא מסתיימת. רגע המוות הוא אירוע נפרד לעצמו, הוא לא נמצא בתוך מפת הלידה של אותו אדם. הוא יכול להופיע במפות של הקרובים אליו שחווים זעזוע, אבל לא במפה שלו עצמו. בגדול אתה יכול לחוש אם מפה נועדה להאריך ימים, למות ממחלה ממושכת או ברגע אחד, אבל זוהי תחושה כללית, לא משהו שנכון בכל פעם ובטח ובטח שלא תוכל לדעת מתי. 

זה מתוכנן כך שלא נדע. אנחנו אמורים לא לדעת. מי שרוצה להתעסק בזה יכול - אבל שום דבר טוב הוא לא יפיק מזה לחיים שלו או של אחרים.

אנחנו אמורים לחיות כאילו נמות בכל יום, וכאילו נחיה לנצח.