מגי יקרה 

תודה שהעלית את סיפור - "החיים" הזה .. ברגע הראשון זה העלה בי תחושה כל-כך קשה ונוראה ,

באותם רגעים ,שאני מפנימה ולא יכולה לברוח מרוע קורע לב שכזה .. הוא ממסמס את נפשי ורוחי ואני פשוט

לא יכולה להתגבר על תחושת מיאוס כה עזה ..   שלצערי , באותם רגעים אני : 'פשוט מואסת בעולם'  

כאב שאינני מסוגלת לשאתו  . תמיד אחרי סיפורים שכאלו , אני מתאמצת בכל דרך להסיח דעתי בכל

מה שניתן וזה לוקח זמן ... המחשבה על שפל תת אדם ..  שורפת אותי מבפנים , עד שאני צולחת לשכוח .

אבל , זה חשוב והכרחי לכולנו כבני אנוש לדעת את הדברים ולהשתתף בכאב ולהפנים שהרע הוא איום ונורא.

מגי , מה שנותן תקווה הוא ההמשך שהבאת  : הבחורה הזאת הצליחה להשתקם כל-כך .. לטפס מתהום

כזאת ,להתגבר, להתמודד ולהיבנות .. ולהיות דמות כל כך מיטיבה אישה שמעצם חוויותיה מבריאה את העולם.

ומראה שיש תמיד אפשרות ודרכי-הצלה ...  יכולת התחדשות עצומה .. אמונה בכוחות הטובים שבאדם

שיכול לגבור על הכל ... ולהגיע , בזכות אישיותו שהתעצמה ולא נכנעה .. לאושר עמוק רב ומלא  בחייו . 

חי'ה .  שנזכה, שאפילו לרגע לא נרפה מאחיזתנו ואמונתנו בטוב הקיים בתוכנו-פנימה ובעולם