Jam_Alive אומר:

 אז גם יוצא שבחרתי באותו האל שהוציא אותנו ממצרים וחצה את ים סוף לשניים, האכיל אותנו בשבת במן - כפליים... תדמיין את זה בראש כקטע ראפ, זה יוצא נחמד .

זה באמת יוצא נחמד בראפ חחחח

כשניסיתי לחשוב על השאלה שנשאלה פה, עלי לי בראש דימוי של גלאקסיה ענקית סוערת שמסתחררת

במהירות עצומה סביב מרכז אפל. ובגלקסיה הזאת כוכבים נולדים בהבזק וכבים בחורבן ענק

וענני גז מרקדים ונקרעים לגזרים כמו ברוח אדירים, סלעי ענק מושלכים מכל העברים 

והסחרור הולך וגובר והגלקסיה נעשית מהודקת וזוהרת מרוב חום. וכשמתקרבים למרכז האפל

המשיכה גוברת במין מגנטיות אדירה שיונקת את המרחב לתוך העין השחורה האינסופית, שלא 

ניתן לברוח ממנה, שהזמן שם נגמר, וכל האפשרויות האחרות מלבד ליפול לשם מתבטלות.

ואז עם הכניסה למרכז האפל

פתאום שקט. וחשכה חמימה. ומין תחושה מלטפת שהכול בסדר

שיש מספיק מכל דבר, שכלום לא דחוף, שיש את כל הזמן שבעולם, שהסיפוק יציב ולא מסתיים

כמו להיכנס לרחם של אמא אדמה, רק לזו הקוסמית

אין לי מושג למה דווקא הדימוי הזה עלה לי לראש

אולי לזה התכוון התנ"ך ב"קול דממה דקה".

ישנו יקום.
ביקום יש מילארדי גלקסיות ובכל גלקסיה מאות מילארדי כוכבים...
כל כוכב בשמי הלילה אינו כוכב כי אם שמש רחוקה.
מערכת השמש שבה אנו נמצאים היא לא יחידה או מיוחדת במינה
וגם לא הכוכב הזה, אין לדעת מה יש מעבר.
ואין לשלול את האפשרות שצורות חיים שאופיניות לפלנטה הזאת
קיימות במקום אחר ביקום.
בכדי לענות על מה יש מעבר יש לחשוב בצורה רחבה, לחשוב מחוץ/מעבר לקופסה
עם יכולת וללא פחד להטיל ספק, לנסות להרכיב את הפאזל שוב ושוב ושוב
להשתמש בכלים המדעיים, ההגיונים והמוחשיים שברשותנו יחד עם
אינטואיציה והבנה עמוקה לעיתים רוחנית או קרה ואובייקטיבית או "נבואית"
אינני אוהבת את המילה אלוהים מפני שמספיק אנשים, קבוצות, דעות, רעיונות וכו'
השתמשו במילה, בקונוטאציה, דימוי, עילוי, תיאור זה בשביל אינטרסים אנוכיים ולאו דווקא אנוכיים.
אקרא לזה נוכחות.

בחיי הרגשתי נוכחות בכל מיני מקומות.
בעיקר באהבה, קבלה, חמלה, קירבה, הקרבה, שמחה, אושר, צחוק וכו'
זה תמיד היה קיים והתקיים באותו הרגע הנוכחי
זה נבע לעיתים מבפנים ולעיתים זה הגיע מבחוץ ועטף אותי או שטף.
במקומות אחרים נוכחות התגלתה אליי בדברים ה"קטנים"
בטבע, בפרחים, בתינוקות של בני אדם ושל בעלי חיים אחרים
ברוח המלטפת, בריח הגשם, באור.
נדמה שהנוכחות נמצאת בכל מקום...והאמת היא שזה נכון
הנוכחות נמצאת בי והיא נמצאת באותם דברים ש"נגעו בי",
היא נמצאת בהכל, אבל בכדי לתפוש את הנוכחות עלייך להיות נוכח.
הנוכחות היא משהו גדול יותר ממילים
ממחשבה, מרעיון ולא ניתן לתאר אותה אבל היא בכל.
הרגשתי אותה הכי חזק כשחוויתי דברים קשים והבנתי למה הם קרו(מן התגלות).
הלכתי בשביל פירורי הלחם של חיי
ולעיתים קרובות ידעתי"מדוע ולמה" אבל בחיים לא ידעתי "מה הלאה".
והאמת היא שזה יותר מרתק ככה.
את הנוכחות אני חד משמעית לא מרגישה בהגיון ובמחשבה, לא בדעת ולא בכל רגש שלילי אחר.
לא בהבדלה, אפליה או גזענות ולא בעליון או מיוחד.
(אגב גם לא בבשר- משהו מת, שגם מת בפחד כשחייו היו חיי ייסורים התעללות...)
כל הדברים האלו יכולים לנבוע ממני אבל מה שראשוני להכל בתוכי
זה האני המתבונן, המודעות. שקשורה לנוכחות.
אגב, לעיתים המטען העוצמתי של הדברים השלילים האלו כה חזק שזה מרגיש כמו נוכחות כלשהי
אבל הריקנות, הדיכאון, העיוורון, ההשלכות(וכו') שמלווים את זה רק מוכיחים שלא מדובר באותו מקור.
זה לא אומר שיש צד רע כמו דיבוק, שד וכדומה. פשוט יש מעבר ושינוי אנרגטי לאנרגיה שלילית
שמתחילה בקטן ומתעצמת...

הנוכחות היא בהכל והיא אור והיא חיים וחיות וכו'..
אך אין היא עושה אפליה לא בין אדם לאדם לא בין
אדם לבעל חיים אחר, לאדמה, לטבע, למולקולות ולאטומים.
אין זה משנה לה המין, הצבע, הגזע, הלאום, הדת, הצורה, העדפה המינית והמין הביולוגי
היא נותנת חיים בכל. מכילה, ממלאת...
אולם יש יצור אחד שאוחז במטבע של הנוכחות הכי חזק אך הוא נוטה גם להפוך אותו על צידו
ולהמית חורבן הרס מוות שנאה
סבל כעס כאב זעם דם מלחמות אונס
שיעבוד התעללות אכזריות הבדלה
אפליה גזענות עליונות מיוחדות השחטה ועוד.

הדברים שכבר קיימים
והאדם כאילו מוצא אותם ומתגאה בהם כאילו הוא עצמו המציא אותם הם חלק מהנוכחות
שהרי הנוכחות היא הכל היא השלם ואנחנו חלק מהשלם.
היא המיזוג והאחד, כמו שתי נוזלים שמתמזגים האחד בשני והופכים לתמיסה אחת.
אבל הדברים שהאדם ממציא ועושה, ההשלכות של מעשיו קטלניות
במיוחד כשהוא משחק אותה אלוהים, יודע הכל, עליון ובצלם אלוהים.
השאלות מי עשה אותנו? למה אנחנו דומים?
למי? בצלם מה? ולמה אנחנו כמו שאנחנו? הן שאלות שהתשובות עליהם לא התעכלו בקלות
ואין לדעת מה תיהיה התשובה האמיתית לכך אף פעם, לבנתיים.
אבל בשביל להגיע למקום ולרגע שבו נקבל את התשובה עם יכולת אומץ ומסוגלות לעכל אותה
להפנים ולגדול ממנה, ראשית עלינו קודם כל לשאוף להיות יותר אנושיים
יותר סובלנים וסבלנים פתוחים ואוהבים.
להיות חלק מהעולם הזה ולא שהעולם הזה יהיה חלק מחיינו,
כי למרות שזאת התחושה שלעיתים אנו מקבלים, אנו רק חלק מהמון שמרכיב את הכל.

וזאת גם הסיבה כנראה לתחושת בדידות מושרשת פנימית...
עלינו להיות שותפים, להיות חלק מהטבע, השפע. ולהיות מודעים.
שם נמצא המפתח לנוכחות, או לכפי שאתם קוראים לזה, לאלוהים.
האלוהים הזה הוא לא המצאת המחשבה
ואני לא יודעת או בטוחה אם הוא זה שיצר אותנו או שהוא בכלל נוצר יחד איתנו.
וייתכן יש צעד שלישי בסיפור...
אני יכולה להתעמק יותר בדברים שהעלתי. ומה שהעלתי זאת רק הרמה הראשונה.
ברמות העיבוד המחשבה וכדומה צריך ראש יותר פתוח וניתוק מתבניות, מניפולציות,
תכנים, אמונות, דעות קדומות והתבצרות.
נדרש לבוא נקי ופתוח תוך כדי מודעות והתבוננות פנימית ערה וחיה.
כמו להריח לראשונה ריח טוב וחזק שפותח אותך..

עכשיו אם אתם שואלים מי האלוהים שלי
הוא לא משהו מישהו בעל צורה. הוא לא פרי מחשבות.
ואין לזה מוח או יכולת לחשוב, דעת טוב ורע. ולא רגשות שמגיעות לרכושנות כעס וזעם...
זה משהו שאני חיה איתי וכל קיום עליי האדמות חי איתו בין אם הוא מודע וער מספיק אליו, או לא.
בעלי חיים במיוחד, ההוויה שלהם התמזגה עם השלם, מכאן יש להם אולי מן חוש שישי
וסוג של "ידיעה" מה נכון לעשות ואיך לעשות בטבעיות בלי לחושב על זה.

לסיום :"הדממה היא השפה של אלוהים, וכל השאר הוא תרגום גרוע."
"ארץ חדשה" מאת אקהרט טולה עמ'178
המשך:"הדממה היא בעצם מילה אחרת ל"חלל". כאשר אנו נעשים מודעים לדממה
בכל פעם שאנו נפגשים בה בחיינו, אנו מתחברים לממד של חוסר צורה וחוסר זמן בעצמנו,
לאותו ממד שהוא מעבר למחשבה, מעבר לאגו. אולי זו הדממה השוכנת בעולם הטבע,
הדממה בחדרכם עם עלות השחר או המרווחים הדוממים שבין הצלילים. לדממה אין צורה,
ולכן איננו יכולים להיעשות מודעים לה באמצעות החשיבה. החשיבה היא צורה. להיות מודע
לדממה פירושו להיות דומם. להיות דומם הוא להיות מודע ללא מחשבה. כאשר אתם דוממים,
אתם עצמכם באופן העמוק ביותר, המהותי ביותר. כאשר אתם דוממים, אתם מי שהייתם בטרם
לבשתם באופן זמני את הצורה הפיזית והמנטלית המכונה "אדם". אז אתם גם מי שתהיו כאשר
הצורה תתפוגג. כאשר אתם דוממים, אתם מי שהנכם מעבר לקיומכם הזמני: מודעות בלתי מותנית,
חסרת צורה ונצחית".

*דממה פנימית נטולת מחשבות וחשיבה. הפסקה.