.

אלינה, ייתכן מאד שלא הוא הבעיה. 

אשתו מנסה להגיע אליו למקומות שהוא לא רוצה שהיא תגיע, והיא מתעקשת, עושה מניפולציות, בטוחה שהצדק איתה והוא חייב, פשוט חייב להיפתח אליה... ומשום כך הדרך היחידה שנותרת לו להתגונן זה לעבות עוד ועוד את המגננות ואת האטימות ולחזק את הביצורים ככל שיוכל. כמה שהיא דופקת יותר, הוא נועל חזק יותר את הדלת. 

למה הוא חייב להיפתח? מי אומר שיש לנו זכות להסתובב עם פנסים בתוך הנשמה של הקרובים שלנו?

אולי היא צריכה להניח לו, להודות בזה שהוא לא חייב לה שום דבר?

זכותו של אדם לא לנהל שיחות נפש גם הוא נשוי לך, וזכותו לשמור דברים לעצמו גם מפני הילדים שלו, וזכותו להיות אטום אם זה מה שעוזר לו לשרוד בעולם הזה. 

כשהיא תרד מהעניין הזה, מהביטחון הזה שהוא הוא הבעיה ותכבד את זכותו לפרטיות רגשותיו - יש מצב שהוא פחות יחשוש להיות נחמד ויסכים לפתוח מדי פעם חריצים דקים. 

.

צודקת איימי. אבל גם לא ניתן לעזור לאדם שבטוח שרק האחר צריך להשתנות והוא בסדר...

מה שאמרת, ששינוי בהתנהגות שלנו משפיע ומשנה את ההתנהגות של הסביבה - אין נכון מזה.

כשמחכים שמישהו אחר ישתנה, אפשר לחכות גם מאתיים שנה, הסיכויים קלושים מאד....