היציאה מעבדות לחירות היא לא תמיד דווקא להגיע להארה האבסולוטית. לפעמים כולה עניין פעוט שאנחנו נתפסים אליו, איזושהי תכונה או תשוקה שלא מוכנים לוותר עליה, איזה חפץ שאנחנו מחליטים שלא יכולים לחיות בלעדיו, איזשהו קשר שאנחנו לא מעיזים לנתק או לברר לעומקו, איזשהו מקום שאנחנו חושבים שאנחנו חייבים להיות בו. והכי הרבה - איזושהי אמונה שאימצנו. שאנחנו לא מסוגלים, שלא יהיה לנו, שזו הדרך היחידה לעשות משהו ואין אחרת, שאנחנו כבולים לזה או ההוא.
פסח, שמגיע במחזוריות קבועה מידי אביב, לא רק מזמין אותנו להתחדש ולהתעשר בדברים חדשים. יותר לעזוב את מה שמחזיק אותנו ללא צורך. צריך בשביל זה אומץ להעיז להיפתח לאמונה מסוג אחר.

מי שצילם את התמונה הזאת - תודה