מעברי יופיטר מבשרים טובות. אנחנו מחכים להם, מרגישים אותם כמו חלון שנפתח לרווחה ומכניס אויר צח ושמש נעימה אל חיינו. הזדמנויות באות, חלומות מתגשמים, החיים מתרחבים, אפשר לנשום מלוא הריאות ולהרגיש שהחיים שווים, שאנחנו שווים. קשת התקווה מצויירת בגדול בשמיים. 

אבל - 

צריך לזכור שכמו שבתאי וכירון, גם יופיטר הוא מורה. גם יופיטר דורש  ל ע ש ו ת.  ההזדמנות שהוא מביא - יש בה דרישה לקום ולעשות איתה משהו. לצאת מהאוהל ולאסוף את המן הטוב שאלוהים זורק שם במדבר. אי אפשר להמשיך להתבונן ולחכות שיקרה. יופיטר הוא כוכב רציני, והוא מחכה שנגדל ביחד איתו. כן, יש לו לב טוב וגישה חיובית והוא סלחן. אבל זה רק הסגנון. במהותו הוא מורה והוא דורש מאיתנו לקום ולעשות משהו עם ההזדמנות שהוא מביא. ובטח ובטח שלא להיכנס לשאננות ולחשוב שתמיד יהיה או שמגיע לנו משהו.  

לכן, כשאנחנו רואים את יופיטר מתקרב לשמש, לאופק, לירח, לשליט מפה, לכל כוכב אישי - להתעורר. לבקש. להגיד בדיוק מה חסר לי, מה הייתי רוצה שיתרחש, להתפלל במילים מדוייקות. לבקש ככה שהקוסמוס יידע בדיוק על מה אתה מדבר. ולשים לב. לפתוח עיניים ואוזניים ולראות איפה יש הזדמנות. לא לדחות הצעות כי לא נאה לנו, כי הן נראות לנו מתחת לכבודנו, כי זה לא מה שציפינו. לקבל בברכה כל בדל הזדמנות וללכת איתה, כי אותו דבר פעוט הרבה פעמים יתגלה בהמשך כמשהו מעולה, נכון. בדיוק הדבר שחלמנו עליו. 

הנה כי כן, מעברים של כל השלושה - יופיטר, סאטורן או כירון - דורשים לעשות. דורשים עבודה ומאמץ. אם נרדמים במעברי יופיטר, בורחים ומכחישים ומרחמים על עצמנו במעברי סאטורן או מקטרים ומתלוננים עד בלי די במעברי כירון - מפסידים הזדמנויות נדירות, הרבה פעמים בלתי חוזרות, לבנות את חיינו בצורה הרבה הרבה יותר טובה ונכונה. 

 בתולות הפורום -  מיוחד עבורכם.