טוב, אז זה מישהו שיצאתי איתו לאיזו תקופה לאחרונה. היה לי ברור מהתחלה שזה להעביר 

את הזמן והוא היה גם סוג של "ריבאונד" , אחרי עניין יותר מסובך שיצאתי ממנו.

בכל אופן, דווקא היה לי נחמד, משחרר, הבריח אותי ממחשבות ורגשות כבדים יותר..

אבל כמו תמיד, אצלי אין חצי - וכל עוד לא הייתי שלמה עם עצמי שזה קשר באמת עמוק ומשמעותי,

אז לא יכולתי להיות שם כל כולי- והראש שלי היה מלא cלבטים אם לעזוב ואיך וכמה ולמה וכו'..

בפעם האחרונה שיצאנו, דווקא התחיל נורא נחמד, ואז , איכשהו השתלטו על הערב וייבים מאוד לא נחמדים

והרגשתי שגם הוא לא שלם עם הקשר הזה. וממש הרגשתי את זה שהוא יודע ומבין ששנינו לא בעניין באמת.

אמרנו להתראות בצורה מוזרה כזו.. של - "טוב, לא משנה כמה ננסה לעשות את הקשר הזה לשווה

משהו, זה לא באמת יעזור.."  בשביל מה להכריח את עצמנו?

ואז יום אח"כ דיברתי על זה עם אמא שלי. והיא שכנעה אותי כן להשאר ולתת צ'אנס. שלא תמיד

צריכים לדעת מהתחלה שזה זה. וכו' וכו'.

ואז דיברנו, ודווקא חשבתי על כן להמשיך את זה, אבל אז מאיך שהוא נשמע (מעוך כמו פיתה),

הבנתי שעדיף לחתוך .   ואז נהייתה תחרות כזו מי יגיד ראשון "בוא נחתוך "חחחח. תאכלס זה קרה ביחד.

זה קרה לי כבר כל כך הרבה פעמים, שחשבתי שזה לא ישנה לי כלום.

אבל היום, זה עלה לי, ופתאום, ביצבץ בי בדל של רגש שאומר- רגע.. אולי.. אולי ברחנו מהר מידי?

הרי היה שם משהו, נחמד, בכל זאת... 

מה אתם אומרים על המפה הזו?? סופי??? להשאיר מאחור ולהמשיך קדימה או לנסות בכל זאת?

הבעיה הכי גדולה שלי היא- שמצד אחד הגעתי למצב שאני באמת מרגישה מוכנה לקשר רציני 

(אחרי המון זמן), אבל כל עוד זה לא ה"אחד" , אני פשוט סופרת את הדקות עד לאחד הבא. עד

לבחור הנכון הזה שאני אראה אותו ומיד אדע ונמצא איפשהו מעבר לפינה...ומצד שני, יש כאלה שסתם

 נחמד להעביר איתם את הזמן. הוא היה באמת חמוד! 

קיצור חאלס חפירות..

מה אתם אומרים?