אההה חנוכה. חג האורות, הניצחון והאופטימיות... רק לפני אלפיים שנה חגגנו את נצחון עמנו על אותם רשעים שלא נתנו לנו להתנהג איך שרצינו. שלקחו לנו את זכות הבחירה וגרמו לנו לחיות בפחד במחתרת.

כמובן שבתור העם החזק והנבחר חישלנו כמה חרבות ניפצנו כמה גולגולות ובמילים אחרות - קרענו להם ת'צורה;

אבל היי

רבותי ההיסטוריה חוזרת!

היום בתקופה שלנו יש לצערי יותר מדי אנשים שלקחו את הדת למקום רחוק מדי ששם היא מאבדת מערכה.

דקדוק יתר בפרטים הקטנים. חוסר הרמוניה. הקטנת ראש ועוד תחלואים.

בכל אופן, הסיבה שבגללה נכנסתי לכל זה היא מתתיהו, "הראפר החרדי האהוב". אני באמת אוהב את הבנאדם וגם יצא לי להיות נוכח בכמה הופעות מעולות שלו.

בדצמבר שנה שעברה הוא הודיע שהוא עובר שינויים קיצוניים וכבר כמה ימים אחרי המעריצים שלו נוכחו לדעת עד כמה זה היה קיצוני..

הנה מתיסיהו במשך רוב הקרירה שלו:

וככה הוא ניראה אחרי השינוי:

 בהחלט! השינוי מורגש 

מה שמעניין זה שבראיון איתו הוא אמר שבלב הוא אותו אדם מאמין אבל נמאס לו מכל האנשים שאהבו אותו 

מהסיבות הלא נכונות, ושהשינוי שלו קרה כדי שהוא יוכל להתחבר לשורשים שלו ולשים בצד את כל מה שלא

באמת מעניין.

אחרי שראיתי את המפה שלו (לצערי אין שעה) אמרתי לעצמי שזה ממש מדהים איך שרואים את זה בה:

הניקיון הפנימי התמידי, הרגישות וכמובן יופיטר באריה - הוא כל הזמן מדבר על החזון שלו להתחבר לאל ממקום נקי וקדוש - האלבום האחרון שלו מוקדש לזה 

אהבתי את זה ורציתי לשתף  חנוכה שמח.