אני חיה איתך בסוכה. בית ארעי לנצח. קרן אור חודרת מבעד לסכך ומאירה את ניקיון כפותינו השלובות. יגואר בא אלינו, שם את ראשו על ברכייך ואומר: הבית הזה ללא רבב. אין בנו פגם. הרוח מגרשת את הרצונות, הגשם שוטף את הגאווה. רטובות עד חוט כסותנו האחרון, אנחנו משלבות ידיים. בא סופנו, מואר ופשוט כמו דלת פתוחה. הסוכה מסתחררת במערבולת רוחות ונמוגה, נמוג זכרנו מעל פני האדמה המוצקה והנצחית.