אישה - תמימה, אימפולסיבית, חיה את הרגע, חסרת אחראיות, פשוטה.

היא מעצבנת אותו, באופן יצרי, פיזי, עולה בו זעם כשהיא רק פותחת את הפה, כשהיא רק נכנסת לחדר.

הוא לא יכול לפתח איתה שיחה על חלומותיו האינטלקטואליים, גם אורח החיים שלה מעצבן אותו.

עצלנית, טיפשה, דוחה פיזית, בודדה, מדי פעם מופיע גבר שתוי או מסומם, מנצל אותה ונעלם.

הוא - בעל משפחה מאורגנת היטב, מזדקפת לשמע קולו כמו גדוד חיילים. הכול מדוד, גם טיפות מים מהברז,

הכול מכוון למטרת הישרדות והצטיינות לוגית.

הוא נלחם באימפולסיביות שלה, נלחם בצעקות, באיסור חמור לרצות, במחיקת זכות קיומה.

היא לא מוותרת, אין לה דבר מלבד רצון, אין לה דבר מלבד הרפתקאות החיים.

חוץ מזה, היא אוהבת אותו, נותנת במה פתוחה לכל שגעונותיו המחושבים. מקשיבה, צועקת, צוחקת ומוסרת מתנות לילדים.

קרה לו נס - יש לו קרבה ואחווה, חופש דיבור וקבלה אוהבת. אבל הוא שונא אותה, בז לה ונגעל ממנה

ובולע פירורי משפחה בסתר, בלי להודות, בלי להעריך.

כי היא לא יודעת מחשב ולא יודעת קדמה וגאונות.

כי היא פשוט גוש של רצון פראי, לא נחוץ לאנושות.

 

הוא אבא שלי והיא אחותו - דודה שלי.

אומרים שאני דומה לה ושאותו תסריט מתרחש ביני לבין אחי.

הם בתולה וקשת ואנחנו בתולה וקשת.

ההיסטוריה חוזרת.