Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
17:27
17/10/10
Offline
מדובר בחברה שבשנות התיכון ענתה לכינוי "החברה הכי טובה".
ובאמת היינו כאלה, צילי וגילי. משהו שבכל שנות היסודי שלי אף פעם לא היה לי , תמיד היו לי שתים
או שלוש חברות והיינו מין קבוצה כזו. אבל בסוף כתה ו', התחברתי עם מי שישבה לידי בתזמורת וניגנה באותו כלי כמו שלי, וידענו
ששתינו הולכות לאותו התיכון. בחיים לא היה לי חיבור כל כך חזק עם מישהו. ביום שהיא באה לישון אצלי
פעם ראשונה, זה היה סוג של אהבה ממבט ראשון חח. הבנו לגמרי אחת את השנייה, ושתינו הודנו שעדיין
לא יצא לנו לפגוש במישהי שמרגישה בדיוק אותו דבר לנושאי האהבה ובנים….
חוץ מזה, לא היה לנו משעמם לרגע, וצחקנו המון. ובאמת, זו הייתה כימיה מדהימה. שלא הייתה לי עם אף
חברה במהלך השנים שקדמו לפגישתי איתה, ובמהלך השנים שלאחר מכן…
אבל כמו כל קשר קארמטי חזק, זה היה קשר מאוד לא פשוט. שתינו התאהבנו באותו בחור. שעד היום נידמה
שהיה האהבה היחידה שלי ושלה. ושתינו נהגנו כל השניםלערוג ולהתגעגע לכתה ח' שבה קרה כל הסיפור המבולגן הזה. מאיזשהי סיבה, גם אני וגם היא, לא הצלחנו להפרד לעולם מהשנה הזאת. היא הפכה לגן העדן האבוד.
עם השנים התבגרנו, וכל אחת הפכה ליותר מסוגרת וקשה. אבל תמיד היה בנינו קסם. תמיד היה
חיבור כזה שלא היה נימאס אחת מהשניה. היו לנו המון מריבות של עקשנות, ותחרות שניגררה לקנאה,
אני הרגשתי המון פעמים שאני נותנת לה את הלב שלי ומפרגנת ברמות עמוקות, והיא.. בבסיס שלה,
מאוד העריכה ואהבה ופירגנה לי, אבל היה בה משהו שלא נתן לי לסמוך עליה עד הסוף, כמו
שהיינו ממש בהתחלה….
בכל אופן, בסוף כתה י"ב, היה ניראה שכל אחת נמצא במקום אחר לגמרי, וככה כל אחת יצאה
לדרכה וניתקנו קשר. במהלך אותה שנה, אכשהו חזרנו לדבר. לא זוכרת יוזמת מי זה היה. אבל בשלב
מסויים היה ברור ששתינו רוצות שנחזור לקשר.ומה שמדהים, שבאמת, כשנפגשנו אחרי כל הזמן הזה,
החיבור נשמר בשיא עוצמתו. היה טבעי ונח ומצחיק וכיף אחת עם השנייה. משהו שבאמת לא יצא לי לחוות
עם חברות שאני מחשיבה כהרבה יותר נאמנות.
חשבתי על זה שמעולם לא בדקתי את הסינסטרי והקומפוזיט בנינו. וזה קשר כל כך משמעותי..אז
זה ניראה לי די מהותי לעשות את זה…
אשמח אם תחוו דעתכם לגבי מה עולה לכם מהקשר הזה,
ואיזה מטענים כל אחת מביאה לתוכו.. מאיפה נובע החיבור הכל כך חזק? ואם מישהו רוצה להיות מגניב
אז שיזרוק השערה לגבי גלגול קודם 
אלה המפות:
היא
אני:
קומפוזיט:
סינסטרי:
no one forgets the truth,they just get better at lying
12:06
Moderators
10/10/10
Offline
.
ג'ס, את כותבת כל כך חי. 
בלי להתעמק (אני חייבת לחזור לעבודה)
ונוס ירח בסינסטרי וירח בעקרב בקומפוזיט כבר מספיק
ליצור קשר טעון, עשיר, קארמטי, משמעותי...
12:11
17/10/10
Offline
אוי תודה מגי
מחכה להמשך.. 
no one forgets the truth,they just get better at lying
15:35
17/10/10
Offline
no one forgets the truth,they just get better at lying
20:13
17/10/10
Offline
אההא,
תמיד אני ותמר נהגנו למשוך אלינו כל כך הרבה תגובות והתעניינות....
חחח
no one forgets the truth,they just get better at lying
20:35
07/4/11
Offline
ג'סינקה........
הילדים כאן במלחמת עולם........
אחרכך אסתכל דווקא מסקרן
10:02
17/10/10
Offline
חחחחחחחחחח ארה
מקווה שלא שכחת אפוד מגן...
ד"א, אתמול נפגשתי איתה. שוב היה בנינו חיבור מידי וצחוקים וכימיה.
אבל באיזשהו שלב, שהתחלנו לדבר על החיים שלנו, פתאום קלטתי... כמה שונה אני היום מהתקופה
שהיינו חברות, וכמה היא נישארה באותו מקום. אותו מקום צר, שסטטוס חברתי וזיוף וצביעות זה הדבר
הכי חשוב לה. כל הזמן להוכיח, הולך לי טוב בצבא, והולך לי טוב עם חברים מהמכינה, ואפילו שהיא
מספרת לי את סיפורי הבאסה שלה עם בנים, היא עדיין תגנה כל נקודת חולשה אצל האחר.ותבינו
זה לא רק היא, זה כל הסביבה שחייתי בה. ורק עכשיו, אני קולטת את זה. כשהייתי בתוך זה לא הבנתי.
נגיד, יצא לנו לדבר על איזה נושא ישן ומשמעותי לשתינו. ובאיזשהו שלב היא אמרה
"האמת, זה פתטי שאנחנו יושבות ומדברות על זה". אז הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה "סליחה באמת
שאני פתטית בגלל שאני רגישה ולוקחת דברים באופן משמעותי". ואז קלטתי, כמה זמן המשפט
הזה היה אמור לצאת מהפה שלי. כמה כל השנים,בכל הסביבה שלנו, רגש היה חולשה.רגש זה היה פתטי.
ואף פעם אין כבוד למורכבות של הבן אדם. והקטע הכי עצוב הוא, שכולם אומללים בגלל זה!!
כולם מנסים להיות משהו שהם לא! איזשהו דגם נעלם. שכולם צריכים ללכת לפיו.
וזו התנשאות מגעילה כזו של "אני איכותי", לדוגמא- היא התחילה לדבר איתי על מושג שנקרא- "שיבוח
גדודים" (איכס!!!!!!!!) שבנים שהם כאילו איכותיים (כאלה שנת שירות ומכינה וצופיפנקים), הולכים במקום לסיירות
מובחרות, לגדודים סטייל גולני וכו' כדי להעלות את הרמה שם.. ואני מסתכלת עליה בשוק- ואומרת לה- מה???
למה לעזאזל את חושבת שאנשים שהולכים לגולני הם פחות איכותיים?!?! והיא אומרת לי,תשמעי,
עצם העובדה שנערי מכ"ם מתגייסים לגולני אומר הכל...
ובגדול, פתאום קלטתי, שעד לפני שנה, הייתי באותו מקום שהיא נמצאת בו. בלי להיות מודעת
לזה בכלל. וגם אני, כמוהה, הייתי סוג של אומללה. כי מנעתי מעצמי לחיות בלי דעה קדומה ולהיות
פתוחה לעולם, ולאנשים, וגם להיות רגישה, ולא לנסות ללכת לפי המודל, אלא להיות מי שאני.
רואים משהו מהסיפור הזה במפות שלנו???
no one forgets the truth,they just get better at lying
10:26
Moderators
10/10/10
Offline
.
אלף, דוז פואה על האבחנות, ג'ס.
בית, זה לא שהיא נשארה באותו מקום - היא פשוט כזו שמתפתחת בקפיצות חדות
בעוד את מתפתחת לאט, בעקביות והדרגה.
היא תגיע לכל, והיא בהחלט עמוקה ונפלאה ורגישה,
אבל אצלה זה היאחזות - ומתוכה קפיצות והארות,
ולא התפתחות הדרגתית ועקבית כמו אצלך.
תני לה יותר קרדיט.
10:52
17/10/10
Offline
ואי מגי
ממש ריגשת אותי.
איך את רואה את האבחנות שלי מתבטאות במפות?
לגבי הצורה בה היא מתפתחת. באמת הארת את עיני בנושא. אני ניזכרת עכשיו, איך היו לה קטעים כאלה, שאחרי תקופה ארוכה של קושי ותסכול, בוקר אחד היא קמה – והייתה פשוט משהו אחר. זה באמת משהו מיוחד אצלה.טרנספורמטיבי מאוד.
לפעמים היא הייתה מזכירה לי את הסיפור על הברווזון המכוער..
אני מניחה שזה בא מהבית 8 המפותח?
אולי אני באמת צריכה לתת יותר צ'אנס. .
no one forgets the truth,they just get better at lying
1 Guest(s)
