הייתה חווייה מדהימה בלונדון. קודם כל, היא יפהפיה עם העומס של האנשים ועם התחבורה והכל. האוויר הקר, העננות, השלווה. אך המטרה העיקרית של הטיסה ללונדון הייתה בעצם ללכת בסופ"ש לסדנא של טיל סקוט שהצגתי את הסרטונים שלה פה מספר פעמים. הכרתי חברים מלונדון עוד בפייסבוק בערך חודש לפני, היה לנו חיבור מיידי, אותו הומור אפילו. כשפגשתי אותם זו הייתה חווייה מדהימה- אחת מהם אירחה אותנו בבית שלנו ובישלה לנו. החיבור הרוחני היה ברור. התחושה שחיכיתי לה הרבה זמן הייתה נוכחת- שייכות. הרגשתי בבית, למרות שהייתי בחו"ל.

הסדנא הייתה גם חוויה רוחנית ועוצמתית. טיל סקוט כבן אדם- היא פשוט דבר מקסים! אין לה מניירות ואי לא דיווה בכלל. ממש מתנהגת אלייך כמו חבר. והחיבוק שהיא נתנה לי היה כיאלו הכרנו כבר, היא פשוט נתנה חיבוק חם ואוהב. בסדנא אנשים עולים לבמה ושואלים שאלות וברגע שאין להם מה לשאול, האדם הבא עולה לבמה. והיא פשוט נותנת את הפרספקטיבה הרוחנית של העניין. אני עליתי על הבמה ראשון(אפילו צחקתי עם החברים שלי שאיך זה ששחקן לא יהיה על במה) ושאלתי מספר שאלות וכמובן שהתשובות מעלות בי עוד ועוד שאלות. הדבר הכי גדול לדעתי שהיא אמרה לי זה שנולדתי במקום שאני מרגיש לא שייך אליו כדי ללמוד על זהות. וזה נורא מעניין כי מאוד מתחבר לי לחוויות בחיים. ואפשר גם להסתכל על זה מבחינה אסטרולוגית- ראש דרקון בבית 5 בעקרב. בכל אופן, חשבתי לשתף איתכם מה עבר עליי.

זה חידד לי מספר דברים שכבר ידעתי. נלחמתי הרבה כדי להשתייך או כדי לנסות להתאים את המקום הזה אליי וזה לא עובד, זה רק יוצר עוד התנגדות ובאמת הבנתי שזה לא המקום שאני אשתהה בו רוב חיי(ישראל הכוונה). קשה לי להסביר במילים את תחושת חוסר השייכות העמוקה, וזה כואב, כי הלוואי והייתי מרגיש שייך. 

ואסכם בשיר:

תודה לכם, אני אוהב אתכם