קראתי בעיון את מה שמגי כתבה, אבל רציתי להגיב בארוכות בסופ''ש כשסוף סוף אתפנה.

שבוע כאוטי ביותר. 

אגיב בסופ''ש , תודה למי שדן לכף זכות

מגי אדם אמר
וונום,

אתה מן הסתם יודע שחרטות לא יביאו אותך לשום מקום, חוץ מזה שלגמרי לגיטימי לעשות שטויות

בגיל צעיר. והאמת, אני לא חושבת שזו היתה טעות, כל פרשת החזרה בתשובה שלך. אני דווקא חושבת 

שזה היה מאסט.

יש לך מפה של קשת-דגים. אנשים שהם קשת-דגים זקוקים נואשות למערכת אמונה יציבה, משהו לנשמה,

פילוסופיית חיים מנחה שניתן לסמוך עליה, ואתה ניסית את זה בדת.

לא התאים אז לא התאים. השמיים לא נפלו.

צריך להמשיך לחפש את מערכת האמונה שכן תתאים לך ולהפסיק לחשוב

על מי אוהב אותי מי לא אוהב אותי. יש לך ירח באריה ושמש דגים שמעניקים לך הרבה קסם. 

החברים הישנים כבר לא בקשר (סביר להניח שהם עסוקים, לא קשור אליך בכלל) -

לא נורא. יהיו אחרים. העיקר במפה שלך זה לא חברים ולא מערכות יחסים.

העיקר במפה שלך זה למצוא את הקבוצה האמונית המתאימה לך, ומשם יבואו גם החברים

וגם מערכות היחסים הנכונות יותר.  

אל תפסיק לחפש. אל תפסיק לקרוא. חפש בספרים. אתה תמצא. 

לגבי זוגיות שאתה חושב שפספסת - לא קשור לדת ולבחירות שעשית כי אם לכירון 150 ונוס

שדורשת ממך טוהר וחשבון נפש והקשבה והתמסרות הרבה מעל הממוצע בכל הקשור לאהבה.

יש להניח שבתור בחור צעיר שהוא אריה-דגים-קשת רומנטי ואוהב שדברים הולכים קל

לא היית בשל לזה אז. אבל זה יגיע כשתהיה מוכן.   

קודם כול תודה על המילים שלך. קראתי כמה פעמים את מה שכתבת וזה באמת עוזר לי להסתכל על הדברים מזווית אחרת.

במיוחד זה שאת אומרת שהחזרה בתשובה לא הייתה טעות – אלא משהו שהיה חייב לקרות במסע שלי. אני רוצה להאמין שזה נכון,

גם זה מה שהפסיכותרפיסטית שלי אמרה או לפחות רוצה שאני אחשוב, אז קשה לי להאמין כשהמטפלת שלי אומרת את זה, אבל כשאת אומרת את זה ממבט אסטרולוגי עמוק,
זה עוזר להרגיע את התחושה.

אני עדיין תוהה – איך באמת אפשר לדעת מתי מצאתי את “מערכת האמונה היציבה” שמתאימה לי?
לפעמים אני מרגיש שאני נמשך לרעיונות או פילוסופיות מסוימות, אבל אחרי זמן מה זה מתפוגג או לא מחזיק.
האם זה חלק טבעי מהמפה שלי (קשת-דגים שמחפש בלי סוף)?

וגם לגבי זוגיות וחברויות– אמרת שזה לא העיקר במפה שלי, אבל בפועל זה בין הדברים שחסרים לי ביום־יום(אולי דווקא בגלל שאני מרגיש החמצה מהזדמנויות רומנטיות של העבר)
איך את רואה את זה? האם כשהאמונה או הדרך שלי יתייצבו, זה באמת ימשוך גם חברויות וזוגיות, כמו שכתבת?

ולגבי כירון ונוגה – זה נשמע לי היבט שכל ניסיון של קשר רומנטי עובר דרך פצע\כאב, וואלה לא באלי שכל
קשר ילחץ לי על כל הכפתורים, אין איזה נקודת זמן או בשלות מסוימת במפה שהאתגר הזה מתרכך?

 וסורי על האיחור, שבוע כאוטי.

מגי אדם אמר

VENOM אמר

קודם כול תודה על המילים שלך. קראתי כמה פעמים את מה שכתבת וזה באמת עוזר לי להסתכל על הדברים מזווית אחרת.
במיוחד זה שאת אומרת שהחזרה בתשובה לא הייתה טעות – אלא משהו שהיה חייב לקרות במסע שלי. אני רוצה להאמין שזה נכון,
גם זה מה שהפסיכותרפיסטית שלי אמרה או לפחות רוצה שאני אחשוב, אז קשה לי להאמין כשהמטפלת שלי אומרת את זה,
אבל כשאת אומרת את זה ממבט אסטרולוגי עמוק, זה עוזר להרגיע את התחושה.

בהחלט. ואני חושבת שזה אפילו מזל שעשית זאת בגיל צעיר ולבד. לנסות חזרה בתשובה עם משפחה
יכול לפעמים להרוס את המשפחה, כי לא כולם נמצאים באותו מקום באותו זמן. חוץ מזה שחווית חוויה בעלת ערך
רוחני משמעותי ביותר.

כן בגילאים יותר צעירים, התייחסתי למסע שעשיתי בצורה נלוזה, בזתי לחוויות האלה, ברגע שחזרתי בשאלה, עניין אותי רק להדביק פער עם העולם (המולות ירח-שבתאי).

לאט לאט שהצלחתי לאט לאט להדביק את הפער מבחינת השכלה וניסיון תעסוקתי כדי להיות בסטנדרט של אנשים בני גילי, על הדרך גם פגשתי אנשים,

שעשו את המסלול המסורתי של צבא בזמן, לימודים בזמן, הכל בזמן. ושדיברתי איתם, גיליתי אנשים משעממים, שכמעט ולא עברו שום דבר בחיים.

זה נתן לי פרספקטיבה של כבוד למסע שעשיתי, במקום להעריך רק תעודות והוכרה, אני חזרתי להעריך חוויות קודם.

אני חושב גם שברמה הקולקטיבית העידן של פלוטו בגדי- השפיע על כולנו ברמה האישית, למדוד את עצמנו ואת הערך שלנו לפי מושגים של העולם הגדול.

ופחות כמו העידן הקודם של פלוטו בקשת- שהיה הרבה יותר פתוח, ואני זוכר אותו כזמן שהעולם כביכול התכייל עם השפה האישית של הנשמה שלי. (זמנים טובים, אולי לכן גם אני אוהב להתרפק על העבר, על התקופה הזו).

וכמו שאת אומרת, תמיד יכול להיות יותר גרוע, יש אנשים שחוזרים בשאלה, כבר אחרי שהתחתנו במסגרת חרדית ועשו ילדים, ואז הסיפור מורכב פי מאה.

זה הכל אימון מחשבתי, של זכירה, להזכיר לעצמי את ההיתרונות, ואת החצי כוס מלאה, בתהליך שעברתי, כדי להמתיק את התחושת FOMO לגבי העבר.

תודה.

אני עדיין תוהה – איך באמת אפשר לדעת מתי מצאתי את “מערכת האמונה היציבה” שמתאימה לי?
לפעמים אני מרגיש שאני נמשך לרעיונות או פילוסופיות מסוימות, אבל אחרי זמן מה זה מתפוגג או לא מחזיק.
האם זה חלק טבעי מהמפה שלי (קשת-דגים שמחפש בלי סוף)?

הבעיה עם קשת-דגים זה לא שמחפש בלי סוף. זה לא שילוב של חיפוש אלא של רצון עז למצוא. 
אבל הבעיה פה היא פשוטה מאד - ברגע שמגיעות דרישות והתחייבויות ומאמץ  -  בורחים.
ופה העניין שתצטרך בפעם הבאה לגייס את השבתאי-מרס שיש לך בבית 2, במיוחד את המולות
של שבתאי לירח - ולהישאר ולנסות ולהתאמץ גם כשזה מפסיק להיות פיקניק ומתחיל לדרוש ממך 
מחוייבות, נתינה, משמעת עצמית. כשמפסיקים להסביר לך ולפנק אותך ולהבין אותך ומבקשים ממך
יחס קצת יותר בוגר.

וואו זה לגמרי נכון, אני מרגיש שאני בדיאלוג אינסופי כל חיי עם אלוהים, או יותר נכון עם החיים, קרל יונג, דיבר על עיקרון שנקרא "הסינכרוניות"

שהחיים מדברים איתנו בפרטים הקטנים ואנחנו מוצאים כל מיני דפוסים ותהליכים בתוך החוויות האישיות שקשה לומר שהם צירופי מקרים,

לכן הרבה פעמים בתקופה שהייתי אתאיסט, לא הייתי אתאיסט שלם, כי כל הזמן ראיתי דברים בחיים של סנכרון, איך דבר מוביל לדבר בדיוק בזמן,

ולא ידעתי לשים על זה את האצבע, ואיכשהו זה מה שהחזיר לי את האמונה באלוהים במובן המופשט באסטרולוגיה. קצת קשה להסביר את זה,

אבל אם שמעת על "הסינכרוניות" של קרל יונג, את יודעת על מה אני מדבר (לקרל יונג יש שמש סקוור נפטון במפה הלידתית שלו בין בתים 3 ו7) היתה לו יכולת מולדת להראות בבהירות דברים ואמיתות רוחניות על היומיומ ולדבב אותם לכתב וללמד.

זה על עניין "החיפוש" שהזכרת, אני חושב בקשר לטבע ולהרגל לברוח ברגע שצריך להתאמץ ולהתחייב - זה משהו שכבר עברתי את השיעור שלו לדעתי.

אני בן אדם מאוד ממושמע כשזה נוגע לאחריות אני מאוד מסודר, המקום היחיד שאני מרגיש שאני בורח ממנו, זה בקשרים זוגיים, בדיוק שמגיע הרגע לעלוב שלב

והדברים צריכים להיות חושפניים ויותר אינטמיים, אני אוטומטית נסגר ועולים חומות ושאלות של אני לא מספיק, (ירח-שבתאי) ואז אני בורח ננעל וממסמס הזדמנויות.

וגם לגבי זוגיות וחברויות– אמרת שזה לא העיקר במפה שלי, אבל בפועל זה בין הדברים שחסרים לי ביום־יום
(אולי דווקא בגלל שאני מרגיש החמצה מהזדמנויות רומנטיות של העבר)
איך את רואה את זה? האם כשהאמונה או הדרך שלי יתייצבו, זה באמת ימשוך גם חברויות וזוגיות, כמו שכתבת?

אין בן אדם או בת אדם שלא רוצה את האנשים שלו, אם זוגיות ואם חברים. ברור שאתה רוצה את זה. 
העניין הוא מה בא קודם. אצלך זה קודם כל מערכת אמונה יציבה ומחייבת. מקום בו יכירו
אותך כמו שאתה, ולא רק רשמים שטחיים כמו שזה בדרך כלל בחברויות או פגישות קצרות טווח. 
במפה שלך אמונה שבה כבר עברת את השלב הראשון והגעת לשלב המחוייבות ובכל זאת הצלחת לא לברוח -
היא שתפתח את הדרך גם לזוגיות יציבה וחברים. 

תודה, לקחתי לתשומת ליבי.

 

ולגבי כירון ונוגה – זה נשמע לי היבט שכל ניסיון של קשר רומנטי עובר דרך פצע\כאב, וואלה לא בא לי שכל
קשר ילחץ לי על כל הכפתורים, אין איזה נקודת זמן או בשלות מסוימת במפה שהאתגר הזה מתרכך?

השטות הזו של כירון=פצע הורגת את הכוכב הזה ואת הדברים הנפלאים שהוא מביא.
אנשים לא מבינים שאין בכל תורת האסטרולוגיה שום דבר שהוא שלילי מראש ושום דבר
שהוא כואב מראש וגם לא שום דבר שהוא חיובי או מפרגן או משמח מראש. עד שלא תבין את זה
לא תבין, לא את כירון ולא מהי אסטרולוגיה. 

הבנתי, תודה על הארה וההערה. 

  וסורי על האיחור, שבוע כאוטי.  

מחול וסלוח. העיקר שענית, וענית יפה וברצינות ומכל הלב.