גם את הסיפור הזה קראתי עכשיו... (חיפשתי סיפור טוב על אסטרולוגיה)

ו.... לסיפור יש סוף. פספסתם את הפואנטה של הסיפור.

הסיפור מקורו בתלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעה, (ב'ח'). 

באחד מִמסעותיו שמע אלכסנדר מוקדון על מדינת קָצְיָא שבה שולט מלך חכם, המנהל את מדינתו ביושר ובתבונה. הִרהר אלכסנדר לעצמו: "וכי מלך זה מפורסם בזכות חכמתו ולא בזכות עושרו? אלך ואבדוק מהי חכמתו".

מִשהגיע אלכסנדר מוקדון למדינה זו הראה לו מלך קציא שַׂקים וקערות של כסף וזהב. אמר לו אלכסנדר מוקדון: "וכי למָמוֹנךָ אני צריך, שאתה בא להראות לי את עושרך?"

"אם כן, לשם מה באתָ?" שאל אותו מלך קציא.

"באתי כדי לראות את החכמה שֶׁפִּרסמָה אותך. רוצה אני להיות נוכח במשפט הקרוב שיובא לפניך", ענה אלכסנדר מוקדון.

עודם מדברים ושני אנשים הוכנסו למלך קציא כדי שידון בעִניינם.

פנה אחד מהם למלך קציא ואמר: "אדוני המלך, לפני ימים אחדים קניתי חוּרְבָּה מאדם זה. כאשר חפרתי בקרקעיתה, מצאתי מטמון ובו אוצר גדול. פניתי אל אדם זה שמָכר לי את החורבה כדי להחזיר לו את המטמון, אך הוא סירב לקבלו. אני דורש בתוקף שייקח את המטמון. הרי קניתי ממנו את החורבה בלבד, אינני רוצה בשום אופן לעבור על איסור גֶזֶל!"

טען המוכר: "אינני מוכן לקבל את המטמון, הרי כלל לא ידעתי על קיומו. ברגע שמכרתי לו את החורבה, הוא קיבל את הבעלות עליה ועל כל אשר בה. כפי שהוא חושש מאיסור גזל, גם אני חושש מכך. אינני חפץ במטמון שאינו שייך לי!"

הִרהר מלך קציא שעה ארוכה ופנה אל הקונה בשאלה:

"האם יש לך בן שצריך להינשא?" "כן" ענה הקונה.

המשיך המלך ושאל את המוכר: "האם יש לך בת שצריכה להינשא?""כן", ענה האיש.

הורה להם המלך: "הציעו לבן ולבת להינשא זה לזה, ואת המטמון תנו כמתנה לזוג הצעיר!" יצאו השניים מאת המלך שבעי רצון.

תָמַה אלכסנדר מוקדון על פסק דין זה וגיחך. שאל אותו מלך קציא: "על מה אתה תָמֵהַ? מדוע אתה מְגַחֵך? האם לא יפה דַנְתי? אילו אירע דין שכזה אצלכם, איך הייתם דנים בו?"

השיב לו אלכסנדר מוקדון: "על פי הדין בארצנו היו הורגים את שני האנשים, והמטמון היה עובר לבית המלך".

הזמין מלך קציא את אלכסנדר מוקדון לסעודה מיוחדת בארמונו, ובה הגישו לו בשר מזהב ועופות מזהב. הגיב אלכסנדר מוקדון בכעס: "אני רעב! וכי יכול אני לאכול זהב?"

ענה לו מלך קציא: "אם אי אפשר לאכול זהב, מדוע אתה מוכן אתה להרוג אנשים למענו?" שתק אלכסנדר מוקדון.

המשיך לשאול מלך קציא: "האם בארצכם יורד מטר מן השמים?"  "בוודאי", השיב אלכסנדר.

"האם השמש זורחת במדינתכם?" "בוודאי", השיב אלכסנדר.

 "האם יש בארצכם בהמות – צאן ובקר?" "הרבה מאוד", השיב אלכסנדר בגאווה.

אמר מלך קציא: "דעו לכם כי לא למענכם יורד המטר ולא למענכם זורחת השמש. ה' מוריד גשם לבני אדם הנוהגים בצדק וביושר. ואם כך דנים אצלכם, הגשם בארצכם יורד רק למען הבהמות, ואתם נהנים מהגשם בזכותן".

(זה נראה לי סיפור שבתאי ולא פלוטוני).