בליל מוצ"ש האחרון חזרתי הביתה וחציתי את הכביש אל עבר הבית. כאשר נעמדתי על אי התנועה באמצע הכביש הבחנתי בפרפר לילה מעופף לו בחופשיות בנתיב שלפני. 

התבוננתי לכמה רגעים במעופו, עד שהגיח אוטובוס ופגע בו. לאחר שהאוטובוס נסע ראיתי אותו מפרפר בכנפיו וצונח לאטו אל האספלט.

המתנתי שהנתיב יתפנה והתקדמתי לעברו, הרמתי אותו ביד ועברתי לצד השני של הכביש. בהתחלה הוא ניסה לברוח, אבל לאחר מספר רגעים נרגע, ועמד בשקט עם כנפיים פרושות בנינוחות. 

התיישבתי בחצר הבית מתחת לעץ, וחיכיתי לראות מה יקרה עם הפרפר. הוא עמד על כף ידי ולא נראה שהוא מעוניין לזוז משם. ניסיתי להוריד אותו בעדינות פעם אחת, והוא חזר וטיפס עליה, ונעמד תלוי במהופך - כשגופו כלפי מטה. 

לאחר זמן מה שאנחנו ככה מתחת לעץ, הורדתי אותו בכ"ז אל האדמה. הוא טיפס מעט על גזע העץ ונעמד שם בשקט, כשכנפיו פרושות. משתלב להפליא עם צבעי העץ.

עליתי הביתה. בבוקר למחרת ירדתי לבדוק אם הוא עדיין שם. הוא היה שם. בדיוק באותו מקום ובאותה תנוחה. כנראה חיפש לו מקום למות בו. 

בדיעבד גיליתי שבאותו זמן סבתי הובהלה לבית חולים מביתה שבת"א, ולאחר שעות ספורות יצאה במסעה אל העולם הלא-גשמי. 

ההלוויה התקיימה באותו ערב. 

במולד הלבנה החדשה במזל דגים.

האשכול הזה מוקדש למעגל חיים יפה שתם ונשלם, באותו אופן שבו סבתי חייתה כל חייה: 

באצילות, בעדינות, בהרמוניה, בנועם, ובכבוד עצמי. 

דמעות רבות נשפכו עם לווייתה למנוחתה האחרונה. דמעות של אנשים שהוקירו את מעלותיה הרבות ושבלבבות של כולם היה לה מקום חם.

תאריך לידתה לא ידוע, אבל מפת פטירתה משקפת להפליא את אופיה הנדיר.

לכי ביופי, סבתא, לכי באור. לכי והתאחדי עם קרובייך ואהובייך שמחכים לך.

feature=share&list=PLA11111FB79E72C4D