מגי אדם אמר
עושה לכם קופי-פייסט של מה שהוספתי כרגע לפתיח של החלק השני של הספר - ניתוח כוכבים בזויות.

זה קצת ארוך. אשמח אם תקראו ותתנו לי פיד-בק - האם זה ברור מספיק? האם מובן? האם תורם או שלהוריד אותו?

איזה שאלות/התנגדויות/הסכמות זה מעורר בכם? 

תודה חבריה. הנה הקטע:

בניתוח זוית יש משהו משיטת האלימינציה. כשלעצמה היא מציעה אפשרויות רבות ושונות, לעיתים סותרות. אבל הפרשנות לזוית בתוך מפה חיה חייבת להיות מדוייקת – משום שמאליו נופל מה שאינו מתאים למכלול. האופן בו הזוית מתבטאת כפוף למבנה האני. לא נוכל לנתק את הפרשנות לזוית מהמסקנות שעלו קודם לכן מהכוכבים במזל ובבית ולא ממבנה האישיות ותכליתה. מבנה האני הוא השלד, אבני הבנין של הניתוח. כל מסקנה נוספת שעולה מזוית זו או זו – נמצאת בתוך המסגרת הזו, אין היא משנה את אבני הבנין הראשונות. לכן, לפני שמגיעים לזויות יש להבין היטב מי האדם החווה אותה. לסחוט עד כמה שנוכל את הקונסטלציה של שמש-ירח-אופק – מזלות, בתים, כוכבים דוריים שצמודים אליהם בצמידות הדוקה, וכיצד הם מתואמים עם מרקורי-ונוס-מרס.

זוית חייבת להשתלב בכלל המפה, היא לא ממציאה כיוונים חדשים. זאת משום שזוית מספרת על האיך, לא על ה-מה. הכוכבים במזל ובבית מספרים את ה'מה'. מה יש, מהם החומרים שישנם במפה הזורמים דרך הזויות השונות. הזויות אינן משנות את החומרים עצמם, אבל מאפשרות להם להתבטא בדרכים כאלו או כאלו, לפי אופי הזוית.

מאותה סיבה, בעת ניתוח זוית עדיף לא לקחת בחשבון את המזל והבית של הכוכבים השותפים בזוית. לא משום שהם לא חשובים – הם חשובים מאד. משום שאת המסקנות מהמיקומים הללו כבר ביססנו קודם לכן. כשאנחנו מגיעים לניתוח הזוית אנחנו כבר מכירים את האדם. עתה עלינו להוסיף את הפרשנות העולה מהזוית, שתספר על התנועה, על איך הדברים בשטח.

זאת נקבל דרך כך שנחבר את שני הכוכבים כפי שהם במקור – נבין מה עולה תמיד מהחיבור בין שני כוכבים אלה במקורם – וכיצד יוכלו להתבטא דרך הזוית המסויימת. על כך ידבר חלק זה של הספר.

אז – ניתוח זויות מגיע רק אחרי שביססנו טוב ולעומק מי האדם דרך כוכבי האני והסקנו מה שהסקנו משאר הכוכבים במזל ובבית. הפרשנות לזוית כפופה למבנה האני. אותה זוית בין אותם שני כוכבים במפה אחת תתבטא בצורה שונה לגמרי במפה שנייה, משום שהאדם הוא אחר. לכן, כשמגיעים לזוית כבר אין צורך לקחת בחשבון גם המזל והבית של הכוכבים, אלא רק אותם לעצמם ומה עולה תמיד מהמיזוג ביניהם.
שונה הדבר בצמידות. כשיש צמידות הדוקה (2-3 מעלות) בין כוכב דורי לכוכב אישי - יש לקחת אותה בחשבון כבר מתחילה, כחלק ממבנה האני.   

אהבתי מאוד מגי.

במיוחד את הפתיח, שבו הסברת שהפרשנות של הזוית חייבת להתאים למכלול. אז מצד אחד כשאת מתחילה עם "בניתוח זוית יש משהו משיטת האלימינציה", אני שואלת את עצמי למה הכוונה? אבל אז את ישר מסבירה ואני דווקא אוהבת את הסדר הזה כי זה יוצר עניין. אני חושבת שזה מחזיר את הקורא לקרקע, כי לי למשל יש את הנטייה להכנס מדי לזוויות ומה יכולה להיות המשמעות שלהן. בעצם כשאני מגיעה לזוית אני כבר יודעת שנשארו לי רק 2 אפשרויות מתוך 10 ואני לא מסתכלת עליהן בכלל.

אהבתי את הקטע והייתי משאיר אותו כמו שהוא. בכל פסקה יש דגש אחר וחשוב לדעתי, שלא הייתי רוצה שיירד. בכל אופן נראה לי חשוב ונכון להתייחס לנושא.