Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
23:03
28/11/10
Offline
A woman's gentle heart
0:19
28/11/10
Offline
סתם מחשבות, בלי שום רקע.
קראתי שיר של נתן זך על זה שקשה להיכנס בשערי השמיים, הם רק לצדיקים וליחידי סגולה, אבל "שערי אדמה קלים: צריך רק את חפירה, קצת בטון". כנראה שזה הוביל אותי להרהורים על מוות. 
A woman's gentle heart
9:46
Moderators
10/10/10
Offline
kafe אמר
מוות זה עצוב. שום תאוריה פילוסופית לא תשכנע אותי, ופעם היו לי רבות כאלה, ניקדתי את המוות בזהב, רקדתי איתו ועפתי איתו כאילו היינו שנינו צחות בהתגלמותה. עכשיו אני אומרת מוות זה עצוב ויודעת שזה עצוב ואין בו זהב, אלא רק אפור אינסופי. שום יצירת אומנות לא תשכנע אותי, ופעם היו לי רבות כאלה, שירי הלל לזוועה. עכשיו זוועה זאת זוועה, לא פרח רווי טיפות של טל. וכשאמות, אזהר בנקודות זהב וארקוד וארחף, אבל פי יאמר זה עצוב מוות זה עצוב זוועה זו זוועה. אבל אז כבר לא ארגיש עצב, ארגיש מעבר לחדר אחר, ארגיש זוועה זו זהב ארגיש אור ואושר, ויהיה חדר חדש, ועל כל הקירות יהיה בכתב ידי לשעבר 'מוות זה עצוב' כי הייתי אנושית, לפחות חלק מחיי, עשר שנים או יותר, הייתי אנושית וידעתי אמת.
איך היא כותבת, הבחורה הזאת...
קפאית,
מוות זה עצוב לנשארים שנפער להם חלל עצום בחייהם
ומוות זה עצוב לאדם עצמו כאשר הוא לא בא בזמנו הטבעי והנכון
ומוות זה נורא נורא עצוב כאשר אנחנו מזרזים אותו ונתקעים בין העולמות
ומוות זה עצוב כשלא מיצינו את החיים.
אבל אני עדיין בעניין הזהב
כשזה בא בזמן שנקבע, וכשאנחנו חיים כל יום כאילו מחר נמות
אז אנחנו כן ממצים את הזמן שלנו כאן
וכשאנחנו לא מזרזים אותו ולא בורחים ממנו אלא פשוט נותנים למי ששם אותנו כאן להחליט מתי ואיך -
אז מוות זה פשוט הדבר הנכון, הדבר הבא.
11:18
07/4/11
Offline
מעניין שהאות האחרונה במילה מוות היא האחרונה בא'ב, כלומר סיום והיא מתחילה ב-מ=40 ומסתיימת ב-ת =400
מישהו מבין בזה? חיים?
קפאית אנחנו באים הנה על מנת שהנשמה שלנו תחווה חוויות ותלמד
המוות הוא הקלה מסויימת והאובדן הוא עבור מי שנשאר כאן
שימי לב שבמפות תקופות קשות במיוחד מסתמנות לא אצל זה שנפטר אלא אצל אלה שנפרדים ממנו
14:20
28/11/10
Offline
מגי,
תמיד הרגשתי שאם אני אמות, שום חלל לא ייפער,
להיפך.
ארה
מעניין מה שכתבת.
לא בדקתי מפות של מי שמת,
זה מעניין.
A woman's gentle heart
1 Guest(s)
