מאז שהייתי קטנה הייתי לי משיכה למיתוס הזה.

לפני כמה ימים מגי עשתה לי פריסת טוטם, ויצאו לי שני קלפים של עופות, אחד בכניסה המעשית לחיים-

הפסיון, ואחד בכניסה לחיים רוחניים- העיט.

את הפסיון הכרתי עוד לפני פריסת הטוטם, ומשום מה, כשקראתי עליו באשכול לפני שנעשתה לי הפריסה,

קישרתי אותו לעוף החול.באסוצאציה.לא יודעת למה.

עכשיו, אחרי הפריסת טוטם הזאת, עלה לי שוב הנושא של עוף החול לראש. שאף פעם לא ממש יצא

לי לחקור. קיוויתי שאתם, חברי הפורום המלומדים והחכמים.. תדעו עליו משהו, ותוכלו להעשיר

אותי בידיעותכם:)

זה מה שמצאתי עליו ב.. איך לא, ויקיפדיה (לא לזלזל בויקיפידיה, יש שם מידע טוב.)

עוף החול

תמונת עוף החול מתוך ספר החיות של אברדין

במיתולוגיה היוונית, וכן במיתולוגיות אחרות האמינו שעוף החול (ביוונית: Φοῖνιξ, פוֹיְנִיקְס) הינו ציפור האש הקדושה. לפי המיתולוגיה המצרית, עוף החול חי במדבר במשך 500 או 1461 שנים, לפני שכילה עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. עוף החול הינו תמיד ממין זכר, והוא אינו מתרבה. לקראת סיום חייו הוא בונה לעצמו קן העשוי ענפי קינמון, ומצית את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש, אשר לוקח את האפר של עוף החול הישן, עוטף אותו בקליפה עשויה מור, ומניח אותו בהליופוליס שבמצרים.

עוף החול מופיע בספרי המתים המצריים, בהם הוא מתואר לרוב כמו אנפה ולעתים כנחליאלי צהוב או כעיט עם נוצות אדומות וזהובות. הוא מקושר לאל השמש רע, הנולד כל יום מחדש, לאחר מותו בערב הקודם. המצרים קישרו את עוף החול גם למילה "בנו" – היינו גרעין דקל, הצומח מתוך חולות המדבר. זהו גם מקור השם היווני "פויניקס" שמשמעו ביוונית "צבע חום-אדום".

בנו בכתב חרטומים

עוף החול ביהדות

על פי מדרש בראשית רבה (פרשה יט) עוף זה נקרא חול. המדרש מפרש את הפסוק מספר איוב (כ"ט 18): "כחול ארבה ימים" כהתייחסות לעוף החול – "עוף ושמו חול ולא נקנסה (=נגזרה) עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו", בפירושו לבבלי (סנהדרין דף קח/ב) כותב רש"י ששמו של העוף "אורשינא – עוף ושמו חול בלשון המקרא, ואינו מת לעולם".

ביהדות ישנן אגדות המקבילות לאגדות הפניקס, המיוחסות לנשרים (הנשרפים בכל עשר שנים וצומחים מחדש במשך עשרה מחזורים עד שמתים בגיל מאה), ולציפור בשם "גרופית" (לה מיוחסות תכונות מחזוריות הקשורות לגלגולי חיים ומוות. "גרופית" מופיעה בסיפורו של ש"י עגנון, עידו ועינם).

עוף החול בנצרות

בנצרות הפך עוף החול לסמל תחייתו של ישו הנוצרי, וכסמל לחיים אחרי המוות.