שלום חברות וחברים יקרים,

בימים האחרונים פתחתי ערוץ יוטיוב בו אני מספרת על האלה הקלטית המוריגן שמתגלמת בצורת עורב. אני מסבירה שם על הקשר שלה לאבלון, ולתפקידים של כוהנות אבלון כפי שאני זוכרת מחיים קודמים. על האנרגיה והמהות והאספקים השונים של האי המקודש, ושל פני הירח. 

מאז המסע שעשיתי לאנגליה השנה, המון דברים נפתחו ועלו בי ואני לאט לאט משלימה חתיכות פאזל עתיקות , נזכרת ומבינה את הייעוד שלי, המשך העבודה שלי בתור כוהנת אבלון גם בחיים אלה. 

אתם כאן בפורום מכירים אותי מאז גיל 16, והייתם שותפים למסע החיפוש המתמיד אחר הזיכרון העתיק והסיבה בגללה אני כל כך נמשכת לתרבות הקלטית אם זה דרך המוסיקה והמיתוסים והכל... והייתם שותפים גם לחקירה שלי את המפה שלי ברמה האסטרולוגית-

בניתוח מאוד מאוד ישן של מגי את ציר 4-10 במפה שלי (בערך בגיל 16 אני חושבת), היא כתבה לי מאיפה הגעתי ולאן אני הולכת. וכשתיארה מאיפה הגעתי היא בעצם תיארה את האי המקודש, שכל מהותו היא עבודת הירח ופניה השונים של האלה האם. (זנב בסרטן). בכל אופן.... אני במשך שנים תפסתי את העבר , את הזנב בסרטן, כנפרד ממני, כהולך ומתרחק, כחצי כואב שבורח ומתרחק אל מול הגדי האימתני והקשוח בסטליום שם למעלה. ולכן גם ניצמדתי מאוד לאהוב נעורים שהשמש שלו נמצאת באותה מעלה עם הזנב הזה בסרטן. אז השנה, אחרי שחזרתי הביתה במסע לאנגליה, הבנתי- שאין לי יותר מה לבכות ולהתגעגע לעבר בנוסטלגיה מצערת. כי העבר הוא לא נפרד ממני והוא לא בורח, הוא תמיד היה ותמיד יהיה בתוכי והוא הנצח. ועכשיו- העבודה שלי, זה להמשיך ולהזין את הזיכרונות העתיקים ולאפשר להם להמשיך ולזרום דרכי. בתנועה מעגלית. אני לאט לאט נזכרת בדברים, בידע קדום, במהות, בעבודה... ובמקום להתגעגע- אני בונה וממשיכה את ההדהוד שלהם. 

אז ההתחלה זה ערוץ הסרטונים האלה ביוטיוב, ולאט לאט נרקמים עוד רעיונות... אני יודעת שלא מעט מכם קראו את ערפילי אבלון, אז אולי תמצאו את הסרטונים האלה מעניינים :) כי הם על אבלון . וכן. הם די ארוכים. אז אל תרגישו מחויבות, זה נועד למי שזה באמת מעניין אותו! אז... באהבה... 

זה הערוץ: 

https://www.youtube.com/channel/UC4CjV650rpKvuRX6oEbxa8Q

מתוך הקישור הזה ניתן להיכנס לסרטונים שונים בערוץ.....

תקציר על הסרטון המצורף:

מוריגן היא אלת המוות. המוות, המלחמה, והפריון. פשוט,ככה, בלי לייפות את הדברים. כאנושות, שכחנו עם הזמן לכבד את מקומו של המוות. שכחנו להבין שהצמדות לשפע של החיים בסופו של דבר תכלה את משאבינו ותפגע בחיים עצמם, ותהיה בעצם גם חוסר כבוד לחיים. שכחנו את מה שהאמונה הקלטית הקדומה ידעה ואיפשרה להבין- המוות והחיים הם הפנים השונים של הירח, אותו ירח. המוות והחיים הם חלק ממחזור החיים. מחזור מקודש שבחוויה אמיתית שלנו אותו נוכל למצוא את תודעת האינסוף.
בסרטון המצורף אני מסבירה מדוע אנו מפחדים כל כך מהמוות, הן מוות ברמה המטאפורית והן מוות ברמה פיזית. כיצד לכבד את המוות ולאפשר לו להוות עבורנו שער טרנספורמטיבי אל שחרור ותודעה נצחית, דרך הכאב הרב שבתהליך נכון הופך לבסוף לעוצמת הנצח. וגם על אבלון, על הרצון שלנו להיצמד לאספקטים ה"טובים" שלה של קשתות בענן וחדי קרן, מבלי לכבד את האספקטים האפלים שלה, דרך סיסמאות ניו אייג'יות שטוחות- וכך אנחנו מפספסים את קיסמה האמיתי. את החוויה המלאה של קשת האי המקודש.

https://www.youtube.com/watch?v=BHmC5-G2GU0   והסרטון המצורף :)