ספר מדהים, שאני בכוונה קוראת לאט לאט כדי לתת לו להמשיך ללוות אותי לאורך תקופה...

אני לומדת ממנו המון, ובגלל המלצות של אנשים כאן בפורום הגעתי אליו...

לכן החלטתי לפתוח עליו דיון:) אני יודעת שכמה וכמה מכאן קראו אותו.אני זוכרת כרגע את רובלה, אלי ומגי. 

מה דעתכם על הספר? מה אהבתם בו יותר מהכל?

טוב, אז אני אתחיל ברשותכם. הספר הזה מדבר ישירות לנשמה שלי. כל התאורים על הכוהנות של אבלון, על עקרונות האמונה של החוכמה העתיקה, שמקדשת את האינסופיות והמעגליות, את הירח האפל והירח המלא, ההכרה במחזוריות הזאת, הסינכרון עם מחזורי הטבע, ההבנה הזו שאנחנו כיחידה מייצגים את השלם. התחברתי להכל. בכלל, מכתה ח' והלאה התחיל לצוף לי החיבור שלי לתרבות של הקלטים, ואת חלק מהאלמנטים הכרתי, למשל את האלה מוריגן , (שאומרים שיש לה קשר ישיר לעיצוב הדמות של מורגיין לה פיי).  האמת שעדיין לא הבנתי איך מאפייני התרבות של אבלון מתבטאים באמת ברמה ההיסטורית, כי אגב, קראתי שלקלטים הייתה דווקא תרבות פטריאכלית (יאכס) אבל זה נשמע לי כמו הנפצה כי זה לא מתאים. לא יודעת, אולי הייתה תרבות קדומה יותר של הקלטים. לא משנה. בכל מקרה נידמה שהסופרת הזו דולה מידע ממקורות של תודעה קולקטיבית. ומעניין הסינכרון עם זכרונות קדומים שלהם, הקשורים באלטלנטיס...

בכל מקרה, אני מאוד מחוברת לדמות של מורגיין, והסיפור של נימואה וקווין (מי שזוכר), והכישוף תחת הירח השחור (אגב.. חשבתי הרבה על האלמנט של לילית תוך כדי..) היה מבחינתי עד כה הכי עוצמתי בכל הספר הזה.

אהבתי מאוד גם את הסיפור בהתחלה, על איגריין ואותר... האהבה העתיקה הזו שלהם...

ואי אני פשוט לא יכולה , הספר הזה כל כך מדהים חחח. קשה לי להתמקד.

מה עוד מה עוד.... אה כן, *זהירות ספויילר* מורגיין וארתור. מה אתם חושבים על הקארמה ביניהם?

בקשר למזלות ודמויות:)

יצא לי לדון על הנושא הזה עם אלי... והוא אמר לי שמורגיין לדעתו היא בתולה עקרב. אני מאוד מסכימה. לדעתי אפשר להכניס שם גם גדי. כי כבר מגיל ממש קטן, היא מתוארת כבוגרת מאוד. ויויאן מזכירה לי את מגי קצת..חח.. אלי טוען שהיא עקרב-אריה, גם לדעתי סך הכל, וגם אצלה צריך להוסיף או גדי או בתולה לדעתי. בגלל הסגפנות כמובן. בכללי כוהנות של אבלון זה קלאסי לבתולה-עקרב. למרות שעקרונות האמונה הם קשת-דגים...  אולי מורגיין היא גם דגים האמת. כל העניין הזה שלה של יציאה מהגוף תוך כדי טוויה, זה דגי כזה.. איגריין, היא דגים-מאזניים...לאנסלט קלאסי לירח עקרב עם התסביכים שהוא אוכל על אמא שלו ויויאן חחח... השמש אריה או קשת. ארתור כמו שאלי אומר, מאזניים מודגש ואני מסכימה. אני חושבת שיש שם גם אלמנט סרטני,לא יודעת ממש להסביר למה, משהו בתחושה שלי קושר אותו למזל סרטן. וגם אלמנט קשתי בגלל רוחב הלב, טוב הלב שלו, ובגלל שהתיאור הפיזי שלו תואם לקשת, ואבא שלו, אותר... בכלל, אחד לאחד קשת, עם התיאור לגבי זה שהוא גמלוני וטוב לב. דמויות שקל לאהוב... כולן, חוץ מגוויניפר. וואו. ממש קשה לי עם הדמות הזאת, אולי בגלל שאני מורעלת אבלון חחח.  גם את הדמות של מורגאס אני מאוד אוהבת, יכול להיות שהכי אפילו, כי יש בה משהו מאוד ישיר, והיא הכי אנושית, כי היא מודה בחולשות שלה.והאמת שבהשוואה לכל נשות אבלון המסכנות, היא הצליחה לשמור על הכוח שלה. ברור שיש כאן מצב שרצון האלה הוביל את מורגיין ויויאן ואיגריין למצבם, כי נגזר שהן יקריבו את עצמן תוך כדי דעיכת כוחה של אבלון:( העניין הוא אבל, שברמה האישית, מורגאס לא ויתרה על העוצמות שלה ודרך החיים שלה מול הממסד, אהבתי לקרוא על הדמות הזאת. מורגיין כמובן גם לא ויתרה על כל אלה, רק שהמשימה שלה לדעתי הייתה שונה, ולקח זמן עד שהיא התבשלה כדי לבצע אותה...המשימה שלה הייתה באמת יותר למשוך בחוטים ולהפעיל את כוחה מאחורי הקלעים, מבלי לקרוא תיגר באופן ברור על המוסכמות. יש ציטוט ששמרתי, שלדעתי הוא בין הציטוטים החזקים ביותר של הספר "אם יהיה גאלאהד מלך הארץ, האם נועד בני להיות המרלין, תאומו הכהה וקורבנו? לרגע נדמה היה לה כי נעה בינות לצללים, מלך ודרואיד, הצל הבוהק אשר ישב לצידו של ארתור כמלכה, והיא עצמה אשר ילדה את בן הצללים של ארתור...הגבירה הכהה של הכוח".

ולסיום,האייל המלך:)