Topic RSS14:32
לא יודעת מה קורה בזמן האחרון אבל מתרחשים אצלי יותר מדי מפגשים (אפילו קצרצרים) שמרגישים קארמתיים לחלוטין. מפגשי עיניים, תחושות שאירועים מובלים ע"י משהו אחר נעלם ולא מוסבר למרות שאין בהם משהו מיוחד או צירופי מקרים וכד'.
סתם דוגמא קטנה ופשוטה - לא בארץ, רוכב אופנוע קולט אותי מסתכלת לפני מעבר חצייה. אני עוצרת כדי שיעבור והוא עוצר ומחייך אלי דרך הקסדה כדי שאני אעבור. קורה לפעמים, נכון? אבל זה ספציפית היכה בי והדהד והרגיש קארמתי - זה מה שאמרתי לעצמי בלב בשניות שאחרי. מעבר לכך, מפגשי עיניים שמשאירים אותי עם הדהוד ועומק לא מוסברים בכמות לא צפויה.
מה קורה פה? האם זה נפטון בטרנזיט שנמצא ברטרו לכוון טריין עם השמש שלי שוב? או אולי העובדה שהוא עושה סקוויר לעצמו? זה מספיק בכלל? או שעניינים קארמתיים (או לפחות התחושות שלי שהם כאלה) לא קשורים למפה ומעבריה?
כל תגובה, רעיון או מחשבה יתקבלו בשמחה
תודה!
.
הכל קשור למפה במובן של השינוי שחל בנו.
כשיופיטר בבית 12 או נפטון סקוויר לעצמו או הוא בטריין לשמש - אנחנו רגישים יותר, דקים יותר, מבחינים יותר.
אותו אירוע יכול להתרחש גם בלי המעבר, אבל יותיר אותנו אדישים ולא מבחינים, בעוד שבזמן פתוח יותר
אנחנו קולטים במיידי... האירועים הללו מתרחשים כל הזמן, הקליטה שלנו משתנה...
הווו מעברים של נפטון 
גבגוב, איזה יופי של מפגשים את מתארת 
כל כך נדיר להרגיש מבט מקרי כפגישה חשובה בחיים,
זה מעלה את התחושה שכולנו מחוברים ואוהבים, וכולנו משמעותיים זה לזה
את ממש בתוך זה עכשיו,
את כמעט בגן עדן 
נפטון היה צמוד לשמש שלי כשהייתי בת10-12, הביא לי אח קטן והייתי רגישה באותן שנים עד שקיפות מלאה, עד אימה, ממש הייתי רוח רפאים קטנה, התחלתי לכתוב ולקרוא שירה. כעבור כמה שנים, בסביבות גיל 14 הוא נצמד לוונוס ואז קראתי לראשונה את "אומן ומרגריטה" והתחלתי להאמין באלוהים (כילדה סובייטית חונכתי על ערכים אתאיסטיים).
הייתי רוצה לחוות טריין של נפטון לשמש כמו שאצלך עכשיו, זה כנראה הביטוי הכי יפה והרמוני שלו. אבל לי זה לא יקרה כנראה, אולי בגיל מבוגר מאוד. בעוד כמה שנים הוא ייצמד ליופיטר שלי, ואז לירח, אני מאוד מצפה...
עידן
קורים לך דברים נפלאים כל הזמן, אתה פשוט חי במציאות נפטונית לחלוטין, לכן כנראה אתה לא מרגיש משהו מיוחד.
A woman's gentle heart
20:05
13/12/12
Offlineנפטון עבר על השמש שלי כשהייתי בת שנתיים וחצי וקצת. ובדיוק אז נקרעתי - ילדה שממילא השמש שלה קרובה לנפטון והירח שלה בדגים - מהרחם הביתי החם ונשלחתי לגן ילדות עם אלפי ילדות (כך הרגשתי אז, אני זוכרת שהוא נראה לי ע-נ-ק). זה נגמר באוהל חמצן בהדסה עין-כרם שהוטסתי אליו באופן דחוף עקב התדרדרות חריפה של מערכת הנשימה
ולא התחלתי אז לכתוב שירה, ולא קראתי אז את האמן ומרגריטה 
מצד שני, פתחתי מומחיות מיוחדת להרכבת פאזלים מסובכים, כנראה כי הם נתנו לי תירוץ להתבודד לבד בפינת הגן...
(הפאזלים עצמם נראים לי קשורים לאורנוס יותר מלנפטון). ואני משערת שהוא גם הפך אותי למי שאני. אחרי הכל זה היה המעבר הראשון המשמעותי של כוכב דורי שחוויתי...
אני אוהבת את נפטון אהבת נפש, אבל הוא לא קל בכלל...
עידן, מבינה אותך, נדמה לי שכבר כתבתי את זה פעם. אבל למרות שזה קשה, כל עוד תכיל ותקבל ולא תאבק - בסוף תגלה שקיבלת מתנה גדולה. יש תמיד סיבה לכך שאנחנו מקבלים מעבר מסוים בזמן מסוים. זה תמיד מה שבעצם אנחנו צריכים. ובטח נפטון...
לילוש, יש שיחה שלימה על זה בספר...
אעתיק לך אותה לכאן:
נפטון ותהילת עולם
ככל הפלנטות של המים, גם נפטון קשור בעבר, בזכרונות וביכולת הזדהות. הירח הסרטני מזדהה עם הקרוב, קשור בזכרונות אישיים וילדיים. פלוטו העקרבי קשור בזכרון הנשמה והגלגולים וביכולת להזדהות עם בחירתו. ואצל נפטון הדָגי יש יכולת הזדהות כולית וזכרונות מקיפי כל. לנפטון יש את היכולת לחוש את כולם ואת הכל, בעודו מחבר אותנו אל העבר המִיתִי של כולנו, אל התת-מודע הקולקטיבי. באמצעות נפטון במפה שלנו אנחנו מתחברים אל הכלל, זוכרים את המיתוסים שלנו ושל האנושות כולה, וחשים בתוכנו את הקיים מאז. חשים את האחדות החובקת כל.
היכולת הזו, להתחבר אל התת-מודע הקולקטיבי, היא שקושרת את נפטון עם פרסום, שם ותהילה חובקי עולם. היכולת אשר באדם הדָגי לקלוט בחוש את רחשי לבו של ההמון ולהיענות אליהם, היא שהופכת את האנשים הנפטוניים למפורסמים ונִפלִים, או למיתוסים עטורים בהילה. אין כמו האדם הדָגי היכול להפוך למיתוס ואגדה, בחייו או לאחר מותו. ולא הוא שעושה זאת, אנחנו עושים זאת עבורו... הפנטסיה, הקשורה תמיד בנפטון, היא הרבה פעמים חלק ממציאות חייו של מי שנמצא תחת זרקור הפרסום – מציאות הנראית מרחוק קסומה ומעוררת קנאה, אולם מקרוב עלולה להכיל סבל ובדידות וחוסר אחיזה. המציאות הנפטונית משלבת בתוכה פנטסיה וחלום, פרסום וגודל, קֶסם וכל מה שהוא 'גדול מהחיים', כמו שהיא משלבת בתוכה כאב, בדידות, חוסר שליטה, סבל, גלות וכליאה.
נפטון מסמל מציאות אחרת, ומה שהוא מביא, לטוב ולרע, יהיה תמיד מעבר לחיים הרגילים. לכל אדם יש נפטון ובית 12 במפה שלו. לכל אדם יש הפחדים שלו ורגעי הסבל והאימה שלו, כמו שלכל אדם יש את רגעי ההתעלות או רגעי האמת שלו, הרגע בו לבו החסיר פעימה, פחד ורחב לשמע שיר נדיר, נעימה רכה, יופי טהור... נפטון אינו נחלתם של בני דגים בלבד, כי אם של כולנו. נפטון מסמל את הכיסופים הקיימים בלב כל אחד ואחת, הכיסופים כי משהו מופלא ושונה בטעמו ייגע בנו.
נפטון מסמל את הכמיהה אל הטמיר.
15:07
13/12/12
Offlineועוד מחשבה: זה מעניין מה שכתבת על נפטון בקשת. הדור שלי.
עד כמה שאפשר לומר משהו על דור, באופן כללי, ולייחס את זה לנפטון - בפועל, אנחנו דווקא איטיים יותר. במיוחד דווקא מי שעוסקים בתחומים הנפטוניים, כמו אומנות.
שוב, קשה להכליל. ובכל זאת, זה כן נראה כמו מגמה דורית: רק עכשיו, כשראשוני הנפטון בגדי כבר מתחילים להוציא את יצירתם - אנחנו נזכרים לאט-לאט במה שיושב לנו במגרה ומתחילים גם לצאת אל העולם.
לילוש, בהחלט אפשר לייחס שאננות ואיטיות לנפטון בקשת,וגם חלומות גדולים ועצומים על פרסום, כסף, גאולה, מה שתרצי. נפטון מאפיין את התרבות העולמית, את הלך הרוחות הכללי לפי המזל בו הוא נמצא במהלך 12-14 שנה. ומרגישים את זה בדרך כלל רק בדיעבד, אפשר להגדיר את זה רק בדיעבד, לא בזמן שחיים את זה. כי זה טבעו של נפטון. הוא חודר ומפעיל אותנו כמו עשן שנדבק לבגדים, ואינך יודע מתי ואיך ואיפה ולמה...
וקראתי שוב מה שכתבת. את כתבת מה מוליד דחף לפרסום בתוך אנשים? גם הנפטון שבתוכם שרוצה להגיע אל מעבר לכל?
המילה "דחף" הפריע לי. נפטון לא הולך עם המושג הזה. אבל החלק השני של מה שכתבת הוא נכון. הנפטון שבתוכנו כמֵהַ ונכסף להתמזג עם משהו הגדול מאיתנו. הרעיון המקורי הוא התמזגות עם המקור, עם אלוהים, אבל כבני אדם אנחנו יכולים לתרגם את הכמיהה הזו לפרסום, כסף, אהבה, רעיון...
23:08
גיבגוב, הזכרת לי עם הסיפור שלך
כשהייתי בצבא ונסעתי בלילה בשיירה שחזרה מלבנון לארץ, ועמדתי שם במשאית ספארי עם השכפ"ץ, הקסדה והאפוד, ועברנו דרך נאקורה, שם נמצא בסיס גדול של האו"ם. והיו שם חיילי או"ם מול הכביש שהשיירה עברה. ופתאום המבט שלי ושל אחד מחיילי האו"ם הצטלבו. והוא פשוט נופף לי לשלום, ונופפתי לו בחזרה. אני לא יודע מי הוא היה וכנראה שלעולם לא ניפגש בחיים האלה, אבל זה היה מין רגע כזה של חייל או"ם וחייל צה"ל שמברכים זה את זה פשוט כי הם שם וזה הדבר הכי פשוט ואנושי ואוניברסלי לעשות.
1 Guest(s)
Log In
Register
ושכחתי להוסיף מקרה מסויים של חלום שבאופן סימבולי התממש, רק בצורה אחרת ואין לי מושג למה...
