Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
11:18
סרט מדהים על הכוראוגרפית פינה באוש...
זה כמעט עליה, הרוב זה קטעי ריקוד מדהימים ביופים, באמת...
שלחו אותי מחוג תיאטרון לראות את הסרט, המורה שלנו אמרה שחייבים
לראות את זה, ונעשה מונולוג עם תנועה ומוזיקה בהשראת הסרט.
מי שלא ראה- חייב לראות!(כמובן אנשים המתעניינים באמנות הבמה וגם בצילום, יש שם
בימוי מדהים).
יש אותו בקולנוע "לב", בתל אביב, אבן יהודה, רעננה(אני חושב, לא בטוח שברעננה יש).
קוראים לו "פינה 3D" כן זה בתלת מימד, וזה לא תלת מימד שעושה כאב ראש(גם אני שונא תלת מימד),
זה באמת סרט מדהים והתלת מימד מוסיף.
11:59
הי עידן, לא מסכימה איתך (דעתי, דעתי...).
מבחינת צילום באמת נעשתה פה עבודה מדהימה. לא קל לצלם וידאו-דאנס והבחירה של ונדרס בתלת מימד הייתה גאונית ויצרה כמה קטעים פשוט מרהיבים (במיוחד הקטעים שמקדישים לה הרקדנים).
אבל דווקא הבימוי סופר בעייתי.
בעיני חסרים בסרט שני דברים: הראשון הוא אחידות רעיונית - לא ברור האם זהו סרט על יוצרת או תהליך יצירה. האם זה סרט על מחול (שמנסה לראות מחול באופן שונה או לומר משהו על מחול). האם מדובר בתיעוד של הופעות או בזיכרון היסטורי שמתעד אדם אהוב. כלומר יש פה איזה מישמש רעיוני, והתוצאה היא תפסת מרובה לא תפסת.
הדבר השני והיותר חשוב הוא שחסר פה אלמנט של נשמה. בעיני סרט שנקרא פינה, מין הראוי שיעביר משהו מפינה ולא יעסוק בעיקר בתיעוד של קפה מילר ופולחן האביב. זו לא פינה, אלא יד שנייה מרופא... ובתכלס ונדרס נשאר כל הזמן הצופה המרוחק, המעריץ, ולא נוצרת אמירה אמיתית על מישהי שהייתה חברה טובה שלו. כאילו שפינה הלכה לאיבוד (ומילא אם היא הייתה הולכת לאיבוד בתוך היצירה... גם זה לא), ורוב הזמן בכלל הרגשתי כמו בתערוכה במוזיאון - יפה, לעיתים ממש מדהים ויזואלית, אבל לא באמת מרגש :(
כל זה לא סותר את העובדה שמאוד ראוי ללכת לסרט ולו בשביל הקטעים של המפוח, הכסאות וקפיצת הדג וגם כי לרוב האנשים עולם המחול אינו מוכר וזו דרך נהדרת להתחיל :)
12:02
אני לעומתך ממש הצלחתי להתחבר רגשית...נכון באמת פינה לא ממש הייתה משמעותית פה, עם זה אני מסכים ובאמת חבל, למרות שבסוף(ואני חושב שגם בהתחלה) היה קטע כל כך פינאי, שכולם הלכו בשורה וניגנו את התנועות האלו.
ממש הצלחתי להרגיש מה כל אחד מרגיש.
ובמיוחד ההתחלה גם לדעתי מעבירה רגש חזק.
12:05
אה ועוד משהו, מה שהפריע זה שזה היה יותר מדי ארוך, ולא מבחינת הריכוז שלי, אלא מבחינת השלפוחית שלי חחח.
12:17
אולי יותר קל להתחבר אם לא ראית מופע שלה במציאות. המופעים שלה טוטאליים, קשים, מטרידים, עוכרי שלווה, מערערים כמעט. וכל הזמן צרם לי שהטוטאליות והשלמות הצורנית הזו לא עברה.
ואם כבר התכנסנו כאן לזכרה של אחת היוצרות החשובות של המאה ה-20, אני תכף מעלה מפה.
12:39
כן יכול להיות ליירה.
והנה המפה מאסטרו, יותר נוח ככה, למרות שהכירון לא מופיע בו דמאט.(הוא ב12, סרטן)
אריה-שור....לגמרי מתאים לריקוד.
המון אש יש לה, הדרמטיות הזו באה ממנה, היא נותנת ממש את הנשמה שלה בריקודים שלה.
ונוס בתאומים בבית 11, נותן לה את הייחודיות המחשבתית הזו, הגאונות היצרתית שלה.
השמש צמודה לפלוטו, ועוד בבית 12...ואו.
12:56
אלוהים, איך יותר נוח לך באסטרו? בשביל המעלות צריך להסתכל בטבלה למטה, והצבעים זה קקופניה מוחלטת :(
בכל מקרה המפה שלה השאירה אותי ספישלס, אז החלטתי להביא דברי חכמים ממני.
מחשבות על פינה באוש (1) – הסוד
(ולא לשכוח את ההמשך)
13:09
אני מניחה שלא לכולם יש כוח לקרוא את כל המאמר הנהדר הזה, וגם סה"כ התכנסנו כאן לענייני אסטרולוגיה, אבל מרית בן ישראל כותבת תיאור כ"כ מבריק של הבית 12 שפה, שנראה לי שחבל להפסיד:
"פתאום נזכרתי בידידי המלחין היקר איתן שטיינברג שמלחין חלק ניכר מיצירתו בזמן שהוא מקשיב באוזניות לרשת ג'. זה נשמע מטורף, אני יודעת, בייחוד למי שמכיר את המוסיקה שלו – אבל הוא טוען (ואל תתפסו אותי במילה, אני משחזרת כאן את ההסבר במילים שלי) שהמוסיקה של רשת ג' מעסיקה את המודע שלו, וכך הוא יכול להתחבר ישירות לתת מודע, לרבדים היותר עמוקים.
יש לי תחושה שגם פינה באוש מעוללת משהו כזה, אבל לצופים. שהיא מצאה דרך להעסיק את המודע שלהם בזמן שהיא פורצת באין מפריע לתת מודע שלהם. כלומר שלנו. ואני לא מדברת כאן על מוסיקה, אלא על כלל יצירתה, כפי שהיא משתקפת בדימוי המסוים הזה; על פני השטח מתעללים כאן באישה. אבל הקטע עוסק בעצם בילדה שהיתה. בילדים שאנחנו היינו. באופן שבו טראומות ילדות צילקו אותנו. באופן שבו הן משתחלות לחיינו הבוגרים ומשכפלות את עצמן".
13:47
17/10/10
Offline
דווקא נשמע לי יותר תיאור של בית 8 או 4…
כי זה מתעסק במשקעי (או יותר נכון שריטות..) ילדות, ורשמים תת מודעיים שנטבעו בגיל צעיר, משמשים כחלק ממשהו שבונה את האדם כיום (שזה לדעתי מאוד ההטמעה של בית 4..).התת מודע של בית 12 הוא הרבה פחות אישי
מהתת מודע של בית 8 ובית 4…
וכניראה ספציפית במפה שלה, הפלוטו ב12 יחד גם עם השמש וכששניהם באריה… נתן לה את היכולת לחדור
(פלוטו) אל תת המודע של ההמונים (12) בעזרת היצירה (אריה) שלה.
לא ראיתי אתה סרט וגם האמת שלא בא לי ליראות. אבל נשמע ממש מעניין לראות קטע ממופע
עם כירואוגרפיה שלה.. (או מופע שלם חח).
no one forgets the truth,they just get better at lying
14:29
ובכתבה שהבאתי יש המון קטעים מההופעות שלה. תציצי.
ואני עדיין מתלבטת מה לחשוב על הונוס הזו שלה. עומדת לה שם בדד, כאילו תלושה מכל דבר ועניין אבל לגמרי מנהלת את העניינים.
15:29
17/10/10
Offline
הממ אז מעניין בכל זאת היא הצליחה לעורר בכותב הכתבה, את ענייני בית 4 ו-8 בעיקר,
כשבעצם הסיפור כאן במפה הזו זה התת מודע הקולקטיבי..ניראה לי שכשהיא נוגעת ב"תת מודע"
של כולם, כל אחד מפרש את זה באופן שהכי מצלצל ויושב במהות והאישיות והאופי והחומר שלו. כי כן, יש משהו משותף מאוד בסיסי אצל כולנו,(דגים-כולנו הגענו ונחזור לאותו המקור..)
אבל זה עובר דרך מסננת אחרת. והנגיעה הקולטיבית שמקבלת פרשנות אישית, כמובן נוצרת כשמדובר בכל אומנות אמיתית וטובה.
ולכן לא מסתדר לי לחשוב שהוא מתאר אותה ואת המפה שלה... זה יותר בא מהנקודות והרשמים
שהוא קלט באמצעותה... (והיא עצמה יוצרת שנוגעת בהמונים במקומות הכי עמוקים.. הפלוטו צמוד שמש אריה בבית 12 וכו'..)
בכל מקרה משום מה זה באמת יצר בי עניין,אני צריכה לראות את זה גם כן בשביל להבין... כשאני אהיה בבית אני אסתכל.
no one forgets the truth,they just get better at lying
