באופק הדמדומים,
כשהילתה של השמש נוגעת ברקיע,
אני שומע קול מוכר.

שיר הציפור הזכור לי מפעם,
קולה חורץ מסלול ישיר ללב.

השיר שמחבר בין מימדים אחרים,
מפוצץ את בועת הזיכרון שתוכנה נשפך לתוכי.

שיר זה שנותן לי תקווה,
שיר שמחזיר אותי לביתי,
גם אם רק לדקה.