ככל שהתחלתי להבין יותר באסטרולוגיה ובמשמעות של צירים במפה וכו',

תמיד ראיתי מול העיניים את ציר 4-10 מודגש אצלי.

והרגשתי איך כל תיאור שאני קוראת על הציר הזה מתחבר אלי באופן רגשי ומדהים. מתחבר למה

שאני מתמודדת איתו בחיים שלי, לאופי שלי,לצרכים שלי…

אבל, בשנה האחרונה- שמתי לב, שאני יותר ויותר מוצאת כיוון בתחומי השמש שלי,קצת זונחת את נושאי

הגדי והסרטן, לטובת פיתוח האישיות- השמש. השיעור המרכזי והנוכחי. קשה להסביר את זה במילים,

אבל אני יכולה להגיד בבירור- שזה התחיל מאז שהיה לי קטע רומנטי קצר עם מישהו שהראש דרקון

שלו ישב באותה מעלה עם השמש שלי. מאז נכנסתי למסלול מואץ של גילויים והבנות והתרכזות סביב,

ה"אני", אפילו הובלתי למצב שגיליתי למה קוראים לי בשם שלי.

ויחד עם תחילת הגילויים של מי אני ולמה באתי ומה אני רוצה להביא, שמתי לב שיש לי במפה סיפור מורכב

עם ציר 5-11, עם כל הסיפור של גאווה,להציג את מי שאתה, להראות את עצמך. את הכשרונות

שלך ומה שמייחד אותך. יש את השמש בדלי ב11- שמדברת על צורך באינדיוודואליות, אמונה חזקה בעצמי,

ברמה גבוהה ויכולת ליצור שינוי ולהביא ניצוץ של חכמה מקורית וחדשה. אבל היא צמודה לשבתאי- שתמיד מקרקע אותה, ותמיד מזכיר לה שהיא צריכה לתת כבוד למה שעד עכשיו הוכיח את עצמו כנכון, כבוד לדרך ולתהליך ולזמן,

ליתרון הגיל, וגם לדעתי שבתאי קשור למידה מסוימת של צניעות, הוא משפיע על השמש לא להתרברב,

לא להתלהב מעצמה, לא להתגאות בעצמה. החיים כל פעם מראים מחדש- יש לך דרך ארוכה,

ארוכה…

ובמולות לסיפור הזה יש את כירון ב5, שמדבר על גאווה פגועה, אגו שרוף, דרישה מתמדת ללטש ולבקר

את כל נושאי האריה- את השמחה הטבעית, האמונה בעצמי, האהבה העצמית,היכולת לבוא ולהציג את עצמי והכישורים

שלי- אין דבר כזה ואין חיה כזאת.  אסור לעמוד במרכז-  צריך לעשות את העבודה

מהצד…ורצוי שהיא תהיה מושלמת. והירח בתולה דואג שזה תמיד ישאר ככה.

שהעבודה תמיד לא תראה מושלמת

תמיד לא תראה גמורה.

לפני איזה חודשיים קרה לי איזה קטע שממש הוכיח לי את זה, הייתה לנו ביקורת בצבא.

והיה צריך לעבוד קשה ולהכין את המשרד. אני שונאת עבודת ניירת, אני שונאת לעשות דברים מטומטמים

שאני לא רואה מאחוריהם טיפת הגיון. אבל מה לעשות? חייבים… עמלנו כל בנות המשרד, ואני הייתי

עוד אחרי סגירת חג (במקום אחר), ככה שהייתי צריכה להדביק פערים. בסופו של דבר מצאתי את עצמי נשארת אחרי

זמן העבודה, אחרי שהן כבר הלכו הביתה (הן גם נשארו עד מאוחר כשאני סגרתי חג).

אני זוכרת שממש נפגעתי שהשאירו אותי ככה לבד, אבל בכל זאת נשארתי לעבוד, ובבוקר שלמחרת-

ביום הביקורת- כל הזמן אכלתי את עצמי על זה שהקלסר בטח לא מושלם.יש טיפקס. למה

התעצלתי ולא כתבתי את החלק הזה מההתחלה במקום למחוק בטיפקס??

מי שעשה את הביקורת מצא ליקויים שונים (לא קיצוניים כל כך..) בקלסרים ותיקים שונים שלא

היו באחריותי.. ואז, הגיעו לקלסר שאני סידרתי. הם הסתכלו עליו בדיוק שניה וחצי והחזירו אותו.

בסוף הביקורת, כשישבנו עם המפקדת שלי והיא סיפרה לנו את כל מה שאמרו, ושזה עבר טוב,

היא עברה איתנו על כל קלסר וכל ההערות וההארות… ואמרה, "הקלסר תביעות היה מסודר מעולה".

זה היה הקלסר שלי.. וזה היה הקלסר היחיד, שקיבל הערה טובה. היו קלסרים שקיבלו על הראש,

היו קלסרים שלא קיבלו הערות בכלל… אבל רק קלסר אחד קיבל הערה טובה, וזה הקלסר

שאכלתי את עצמי על זה שהוא לא מספיק טוב. עד היום אני לא מבינה מה היה מיוחד בו וניראה כל כך

טוב, יש שם טיפקס….חחחחח.

אז מצד אחד-

הביקורת העצמית האינסטיבית הזאת, דווקא מעלה את הרמה ומוציאה ממני את הטוב ביותר אפילו

בלי שאני מודעת… מצד שני, זה לא כל כך נחמד לחיות ככה.. במיוחד כשיש לך שמש בדלי ואת 

צריכה ללמוד איך לשים פס ולהאמין בעצמך. 

אלה מסקנותיי לגבי כל סיפורי שבתאי כירון שמש בציר 5-11 אצלי…

אני ממש אשמח אם תעיפו מבט במפה שלי ותגידו מה עולה לכם לגבי השיעורים שלי עם הציר הזה.

זה ברור שאני קצת פחות אובייקטיבית מכל בן אדם אחר שמסתכל מבחוץ על המפה. ואני אשמח

לשמוע נקודת מבט רחבה יותר ומבחוץ, על האיזור הזה…

תודה לכל מי שיענה ויעזור:)