מגי אדם אמר
איכשהו באהבה, ליני, זה מן כלל כזה - תמיד כשצד אחד רוצה השני מכניס עצמו לספקות. תמיד יש את הנדנדה הזו. כי אם שנינו רוצים אז זה מחייב להיות אמיתיים ואנחנו לא כל כך אוהבים להיות אמיתיים כי אז אנחנו פגיעים. (ראיתי את אתמול את הסרט בנטפליקס "מאהבה של ליידי צ'טרלי" אז אני עוד תחת ההשפעה שלו. אואאו איזו אהבה שלימה ואיזו יושר עצמי היה שם. תענוג. הייתי מסתדרת עם קצת פחות סקס אבל הסרט בכללי היה נהדר).

בחזרה אלייך. הקומפוזיט ממש ממש טוב ובסינסטרי אני אוהבת את שתי הונוסיות. האוראנוס על הירח יכול לגרום להרגשה הזו שסיפרת, שלא נותנים לך זמן לחשוב.  

תודה מגי, זה ממש נכון. הספקות הפגיעות.

ומהתחושות האישיות שלי... אני חווה את האוראנוס כידידות. מצידו יש קרחון ומבחינתו אני מותקלת בצד השני וצריכה "להחליט" מהר..

בצד הוא גם דלי בעצמו עם ונוס בגדי ואופק בתולה. יש לו אווירה "פורמלית". נורא חסר לי איתו מגע זורם וטבעי... אני לא מצליחה להבין מי הוא מאחורי כל הנימוס והאיפוק שלו... הבחור הזה משתדל כמה שיותר לשים בינינו קיר והכי פחות לחשוף רגשות. הוא אפילו לא הרגיש בנוח שידעתי שזאת המפה שלו ושיקר לי שזה "של חבר".

אבל הכי מוזר לי שהוא מתייחס לתקשורת שלנו בתור עבודה שחייב לסמן עליה וי כדי לעבור שלב.

ואני מרגישה שכדי שמשהו יתעורר בי אני צריכה בעצמי לתת יותר עבודה. 

מגי, קומפוזיט יכול לפצות על סינסנטרי (וההפך)?