לפעמים זה ניראה לי שהמחשבות והבעיות שלנו סוחבות אותנו להביט בים או בחלל כי זו התרופה הכי טובה בשבילהן .. כמו בטבע הפראי כשיצור כל שהוא רואה יצור גדול יותר מולו - בלי לשאול ובלי לחשוב הוא נותן לו את יכולת ההובלה - ככה גם אנחנו, הבני אדם הנאורים, החכמים והמפותחים יותר מכל - ככה גם אנחנו מתנהגים מול ים או חלל אינסופי, יודעים את מיקומנו, המחשבות מתמוססות, הבעיות והכאבים שלנו הולכים לחפש להם גוף אחר (שיתן להם את הצומי שאנחנו נותנים עכשיו לים) - וככה אנחנו מטעינים את האנרגיה שלנו בצורה הכי טיבעית לה.

הזכיר לי את השיר הזה.

חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.

גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.

כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.

קפה,

יכול להיות שאת צודקת.

יש הטוענים שמוצא האדם הוא מהים.