כבר תקופה די ארוכה (בערך חצי שנה) שדברים בעיקר מסתדרים לי, היקום הורס תוכנית אחת די בברוטאליות ורוקם אחרת הרבה יותר מעניינת במעין תיאום מושלם, והמעבר כל כך חד שעד עכשיו אני עדיין לא קולטת.

אני נמצאת באיזשהי נקודת רוויה של אושר, אם כי אני מאוד מקווה שזו לא הרוויה ושיש עוד הרבה מקום להכיל את כל זה. אני נהנית מאוד ממה שאני עושה, מחכה בקוצר רוח ליום ראשון לחזור להווי הצה"לי שמאוד הרתיע אותי בהתחלה (אני? אנשים אחרים? יחד? מה?), וגם ההתמקצעות עצמה מעניינת בטירוף ואני מרגישה שיפור מרגע לרגע. והאנשים כל כך מקסימים, גם הקרציות מביניהם.

אני באמת מסופקת. במיוחד אני שמה לב לזה עכשיו... "אז מה את רוצה ליום הולדת?" ובאמת שאין משהו מסוים. אני לא צריכה מעבר למה שיש לי (פרט לארסנל המסטיקים המתחדש שלי )

ויורד גשם, אז בכלל

"אז ככה זה מרגיש כשדברים שייחלת אליהם קורים" - אם היה לי חבר דמיוני זה מה שהוא היה שומע