Topic RSSהאם אתם מכירים את זה?
- לשמור כרטיס אוטובוס מנסיעה סתמית, להתרפק עליו כעל פיסת הווה יקרה ללב.
- להתבונן בזקן שקונה מלפפונים בשוק, איך הוא סופר את המטבעות המועטות, ממלמל, לרגעים חסר אונים, לרגעים אדון ההווה הכל-יכול, מואר ויפה.
- להקשיב לשיחת זרים, לא כדי לקבל מידע, אלא כדי להרגיש כמה כולנו שבריריים, ולהיות בטוח שאלה מלאכים ממלמלים, גם אם השיחה חומרנית לחלוטין.
האם זה רק ירח בדגים?
היה סופר יוסל בירשטיין
הוא כתב בעיקר רגעים קטנים כאלה שאין להם שום תכלית ושום הסבר.
היה לו ירח בדגים.
נדמה לי שירח בתולה מרגיש משהו דומה, רק מהצד המעשי.
כלומר, גם הוא מתרכז בזוטות דומות.
A woman's gentle heart
תודה רבה על התגובה, מארס![]()
התכוונתי שירח בתולה מתבונן לשם מטרה כלשהי
ואילו ירח בדגים עושה את זה בלי שום תכלית,
למשל אם הוא בוחן שפת גוף, אז לא כדי לדעת מה אדם חושב ולצפות את התנהגותו
אלא בלי סיבה מוגדרת, פשוט כי זה יפה בעיניו, עדין, מרומם.
כך מתחילה שירה בעצם.
הרי לשירה אין תכלית מעשית.
אולי אפשר לומר שירח בדגים רואה את אלוהים בכל הקטנות האלה.
A woman's gentle heart
סול, את צודקת. לא כל ירח בדגים רואה ככה.
האמת אני ניסיתי להסביר איך נולדת שירה.
יכול להיות שהכללתי.
כי יש גם משוררים עם ירח בתולה שהשירה נולדת בלבם.
ויש ירחי דגים בלי שום שירה.
כנראה שבאמת התלהבתי מדי והכללתי.
ואת מאוד צודקת לגבי זה שצריך להישאר ילד כדי לראות אור בקטנות.
אסביר לך מאיפה ההכללה שלי הגיעה - מהמחשבה שרק ירח בדגים יכול היה לכתוב ספר כמו שיוסל בירשטיין כתב. אם את מכירה את הסופר ואת הספר, תביני למה התכוונתי. זה נדיר.![]()
![]()
A woman's gentle heart
12:03
16/10/10
Offlineקפה, בזכותך גיליתי סופר נפלא. גדול. אותנטי, מרגש, נוגע.
הפן הדגי מעבר באמת לנפש של אמן -בעיני הוא בצבע של "קריצה עצובה". הוא נוגע כל כך בכתיבה שלו אבל כותב במן חיוך-עצוב.
בדגים יש את זה- העצב עם חיוך.
עדיין- היכולת לגעת ולהביע כל כך הרבה בכל כך מעט, ובכלל היכולת בעיני להשתמש במילים היא משהו אחר במפה. מרקורי? נדמה לי שמגי משייכת כתיבה לבתולה.
סול, גונזוי וג'סי - תודה על התגובות![]()
גונזוי
גם אני לא ידעתי ששלום עליכם דגים. זה מסביר גם את הנימה המתקתקה שלו (לטובה). כמו שיש אנשים דגים שמדברים ככה במתיקות, במילות חיבה ובשמות חיבה לכל דבר. הייתי אומרת שיש בו משהו דגי-סרטני. זכורה לי סצנה אחת שבה בת נערה מתלבשת מול המראה ואמה מרעיפה עליה אינספור מילים מתוקות עד כדי מבוכה, מתארת את שדיה ואת גופה, זאת כמעט שירה.
ג'סי
דגים זה לנצח. ![]()
![]()
![]()
סול
התכוונתי לזה שיוסל בירשטיין רואה פיוט נשגב בזקנים סתמיים, באנשים שנתפסים על ידי החברה כנחותים, מיותרים, מגוחכים. הוא מתאר את האנשים שאף אחד לא כותב עליהם, שאף אחד לא צריך אותם ובדרך כלל הם מעוררים רק גיחוך וזלזול. בזה הוא ירח בדגים - בהפיכת הבזוי לשירה.
אגב, אני ממש מאושרת שהלכת וחיפשת את הסופר, שהכרת אותו בזכותי. ארשום את זה כמעשה קטן וטוב שעשיתי בעולם.![]()
![]()
![]()
A woman's gentle heart
19:07
18/10/10
Offline"
האם אתם מכירים את זה? - לשמור כרטיס אוטובוס מנסיעה סתמית, להתרפק עליו כעל פיסת הווה יקרה ללב. - להתבונן בזקן שקונה מלפפונים בשוק, איך הוא סופר את המטבעות המועטות, ממלמל, לרגעים חסר אונים, לרגעים אדון ההווה הכל-יכול, מואר ויפה. - להקשיב לשיחת זרים, לא כדי לקבל מידע, אלא כדי להרגיש כמה כולנו שבריריים, ולהיות בטוח שאלה מלאכים ממלמלים, גם אם השיחה חומרנית לחלוטין.
"
מדהים קפה.
1 Guest(s)
Log In
Register