קראתי בספר של מגי על החיבור בין הכוכבים האישיים, המורים והאלים. והבנתי שבעצם כל אחד מוביל לאחד, סוג של שלבים, שלבי התפתחות או היחסים ביניהם כשהמורים הם החוצצים.

עוצמה והתעוררות-מאדים-->כירון-->פלוטו: לא סתם אני מתחיל עם מאדים, לדעתי כדי להבין את התהליך, צריך להתחיל מהיחיד, צריך להתחיל מהתעוררות היחיד, הנפרדות והוא מאדים. מאדים הוא המובן הפשוט ביותר של עוצמה, של כח, הכח הזה נובע מהנפרדות ומעוצמת הלידה:"אני!"(אפילו עוד לפני ה"אני פה"). עם כמה שמאדים עוצמתי, ה"בטרייה" נגמרת די מהר מרוב חוסר השליטה וזה מוביל אותנו לכירון. כירון הוא עידון הכח, הוא חיסכון בכח משתי סיבות: האחת- יש מגבלות, יש כמות מוגבלת לכל יום, השנייה- יש עוד "אני" מסביבך. וכירון הוא המורה הטוב של מאדים. הוא מלמד את מאדים למקד את כוחו, ולהשתמש בפחות אנרגיה אך עדיין בעוצמה חזקה. השיעור של כירון: כח לא נובע מכמות אלא מאיכות. כירון מכין אותנו לפלוטו: פלוטו מבין כח מהו, לא ברמה המודעת, אלא זה טבוע בו. פלוטו הוא ההתעוררות השקטה, הכח השקט, הוא "מים שקטים חודרים עמוק". פלוטו מסמל את כח היחיד ברמה הכי גבוהה ומסמל גם את מסלול הנשמה. מה? מה הקשר? אפשר לראות את התהליך גם הפוך. פלוטו רוצה להעביר את השיעור הגדול והעוצמתי שלו ליחיד, איך הוא עושה זאת? דרך המורה-כירון. פלוטו הוא התהליך הגלגולי של הנשמה, הוא המהות, הוא מה שמניע אותנו לנצח. מאדים מוגבל לכאן ולעכשיו. פלוטו מבקש לסלול את דרכו של היחיד ומבטא את כוחו להתגבר על שיעורי החיים, כירון מלמד זאת את מאדים דרך עידון כוחו(כדי שלא יבזבז אותו לפני שמגיע לסוף), יום-יום, דרך איפוק ומידתיות וכך האדם לַמֵד לסלול את דרכו בעולם ולבטא את נפרדותו, דרך ההכרה במגבולת כוחותיו ובעוצמה השקטה.

שלב הביניים- השמש- הרצון המודע שגם הכח וגם הרצון הנשמתי מתבטאים בשמש ומתנקזים לתוכה. האני. והיא מובילה אל השלב הבא, האני בחברה, מקומה של השמש במציאות.

מציאות וחוקים-מרקורי-->שבתאי-->אורנוס: כדי שמרקורי יתפתח ויבין את האידאלים הגבוהים של אורנוס, עליו לעבור דרך שבתאי. מרקורי הוא השכל והמציאות ברמה הבסיסית. מרקורי קולט את המציאות דרך השכל, מפרש מילים, צורות ונתונים בשטח. למרקורי אין מגבלות, משם נובעת הרכלנות, מרקורי קולט ומעבד, מכניס לקטגוריות במח ונותן לכך פרמטרים מדעיים, לוגיים. שבתאי מלמד את מרקורי את מגבלות המציאות ונותן משמעות לנתונים שקלט מרקורי. שבתאי מלמד את מרקורי מה זה מוסר ומהו מצפון ובעיקר מלמדת אותו מסגרות וערכים. אתן דוגמא- אדם מקלל אדם אחר; מרקורי קולט את הקללה(ואף מוסיף אותה לאוצר המילים שלו ולשימוש עתידי) ושבתאי אומר לו את המשמעות הרחבה של הקללה- כלומר, קללה זה משהו לא מוסרי. מרקורי צריך לעמוד בחוקים ובכללים של שבתאי בשם המוסר, המצפון והערך. ושבתאי מכין את מרקורי לאורנוס. אורנוס מדבר על ערכי האנושות, על ידע רחב ואוניברסלי, על חברה ואידאלים. אורנוס לא פועל רק באזור המוסרי לא מוסרי של שבתאי. אורנוס מורד בשם הערכים והמצפון הנעלה יותר, שבתאי לא ימרוד, הוא יעשה דברים רק במסגרת החוקים. אורנוס משנה חוקים. מרקורי הוא ידע, שבתאי הוא חכמת הניסיון ואורנוס הוא בינה והחכמה הפנימית של כל אדם(האני העליון) המחברת אותו אל הנעלה. כדי שמרקורי יתחבר עם החכמה הפנימית והאני העליון, עליו לעבור דרך שבתאי, דרך הניסיון והבנת החוקים והכללים. כדי שאורנוס יביא שינוי וחכמה, עליו לעבור דרך שבתאי- חוקי המציאות, הזמן והניסיון ודרך מרקורי השכל, הקולטן. וכך האדם מפתח את חברתו ומתחבר לחכמה הפנימית שלו.

שלב הביניים- הירח- הירח מכיל בתוכו את החוקים החברתיים אך באופן לא מודע ומעורר רגש ומוביל אל השלב הבא היוצר הזדהות.

סימְבְּיוֹזָה(הדדיות) ואהבה-ונוס-->יופיטר-->נפטון: התהליך שהאדם עובר פה הוא החיבור העמוק ביותר עם אדם אחר, בעל חיים ועם ההכל. מה שייחודי בשלב הזה, הוא ההתרחבות, ולא הצמצום ולמידת המגבלות כמו בשלבים הקודמים. ונוס מדברת ברמה הבסיסית על קשר עם אדם מסויים, על חושים ועל בחירה. נפטון מדבר על האחדות בין כולם, בין החיים והדוממים והנעלמים והוא מדבר על אהבה במובן הכי עמוק וטהור. מה מלמד יופיטר את ונוס ולמה מכין אותה? כדי שונוס תלמד את מהות הקשר עם אדם אחר ברמה הנפטונית, עליה להרחיב אופקים ולהתחבר לחוקי הטבע היופיטריים, הקוסמוס והאותנטיות. ונוס אמנם תרבותית, בעלת חן רב, מנומסת ובעיקרון הולכת לפי הכללים החברתיים, מתוך ראיית האחר ומביאה יופי לעולם בשלל דרכיה אך איננה אותנטית ואיננה מסתכלת על נקודת המבט הרחבה. הצדק של ונוס הוא לא הצדק של יופיטר. ונוס זה החוק והנהלים, ובעיקר בחירת צד אחד כצודק והשני כטועה. צד אחד טוב וצד אחד לא טוב. אצל יופיטר שני הצדדים טובים, שניהם צודקים ושניהם טועים. יופיטר אומר לונוס שכל דבר עומד לפי כללי הקוסמוס הבלתי משתנים והבלתי תלויים. יופיטר גם מדבר על חשיבות הקשר עם הטבע. ונוס חשה באדמה, קולטת את הלך החיים של הטבע ויופיטר מתפלסף על כך ונותן לכך משמעות רחבה. יופיטר מדגיש את החיבור בין האדם לטבע, ובין האדם לקוסמוס. הוא מראה לונוס את ההדדיות שיש בין אורגניזמים ושלכל דבר יש משמעות גדולה וסדר מסויים שעובד וצודק לכל. ובעיקרון אומר שהטבעיות והאותנטיות יביאו לונוס קשרים חיוביים יותר ובריאים יותר וצדק נצחי; אמנם לפי הכללים בספר החוקים, האדם אינו יכול להואשם, אך ברור לכולם שהוא אשם, ואולי כתוב בתורת הנימוסים וההליכות לחייך וללחוץ יד לכל אדם הנראה בדרך, אך ברור לכל שזוהי צביעות בוטה ונוגדת לכל הכללים. מה שמחבר אותנו אל נפטון. נפטון הוא האחדות, הוא העדנה ואהבה, הוא האין והיש. הוא מעבר למה צודק ומה לא, הוא אומר שהפושע הוא הצדיק, השוטר הוא האסיר, התרופה היא המחלה והטוב הוא גם הרע. הוא לא מדבר על חוקים היקום, הוא מדבר על המקור והדבר הכי חשוב הוא שכולנו באנו משם ולשם נשוב. האהבה האמיתית תתבטא רק דרך חוקי הטבע והקוסמוס של יופיטר ומערכות היחסים והחושים של ונוס, אך היא אהבה אמיתית תתקיים רק עם בתוך כל החוקים והכללים הללו תהיה האמת של הטבע ושל המקור. האמנות וההשראה יוכלו להתבטא רק דרך השראת הטבע והטכניקה והחושים. האדם יפתח את קשריו עם החברה והסביבה בדרך הכי טובה כאשר יפי בכלליה(של החברה) אותנטיות, אמת, אהבה ואחדות. והשיעור הכי חשוב: כאשר האדם יאהב את עצמו, הוא יאהב את סביבתו. דוגמא מעולה ל"כלל חברתי" שהבין את השיעור, הוא הנָמַסְטֶה המפורסם, שמהותו הכרה באדם שמולו כחלק ממנו וראיית העצמי באחר.

תודה לקוראים