Topic RSS12:15
17/10/10
Offlineמגי אדם אמר
gonzoy אמר
השורה התחתונה שלי היא שאנשים רגישים צריכים להיות זהירים בצבא כי מניסיון שלי שכולל גם היכרויות עם הרבה אנשים שנמצאים 20 שנה ויותר אחרי השירות הצבאי, זה דבר שמאוד משפיע על החיים, על הדימוי העצמי, וכו' וכו' ולאורך זמן. זה לא צחוק. לכן לא כדאי להתייחס לתקופה הזאת בקלות ראש או כמין שדה של התנסויות, אלא בכל הרצינות.
זה מאד נכון. בעלי, שהוא אדם עדין, לא התאושש שנים מההלם שקיבל כשנכנס לצבא.
אמנם זה היה צבא אחר וזמן אחר, אבל המון פעמים הוא דיבר על זה.
מצד אחד זה חיסן אותו ובנה בו משהו מאד חשוב שאיפשר לו להתמודד עם החיים אחר כך, אבל זה היה בהחלט הלם.
ולגבי, אמן אני אומרת לכם שאם הייתי הולכת לצבא, אין לי שום ספק שזה היה נגמר רע.
במקום שבו הייתי בגיל 18, נו... לא קל להיות צעיר. הפלוס הגדול שזה בטוח עובר...
ואני מחכה לשמוע את התגובות של אטרניו ופיקאר וג'סי, שאני מאמינה שגם להם לא היה קל כל עניין השרות והנה הם אוטוטו משתחררים. איך זה במבט לאחור?
מגי מה החזרת אותי לצבא?חחחחח מה חטאתי? השתחררתי בנובמבר
אני בפירוש אהבתי את השנה הראשונה, ומהשנה השנייה סבלתי בכל רגע.
הטירונות הייתה קשה אבל מאתגרת וכיפית, המטווחים היה הדבר שהיה לי הכי קשה כי כל הזמן פחדתי שאני עושה משהו לא נכון ועוד שנייה אני מרססת את חברותיי לצוות חחחח. וגם בטירונות הייתה לי מפקדת מדהימה ויפייפיה, שבאמת הרגיש לי כאילו היא נשלחה אליי משמיים, והיא הייתה אמהית ואחראית כזאת, ונתנה בטחון וגם ראתה את הפוטנציאל
הגלום בכל אחד. לאיודעת, אני באמת אהבתי את הטירונות, ובדיעבד הצטערתי שלא הלכתי לתפקיד יותר מאתגר, שהטירונות בו יותר ארוכה וכו'. אבל, אני וההתחרטויות שלי- זה דבר לא טוב חחחח.
אח"כ כשהגעתי לתפקיד נפלתי על משרד עם שתי בנות מדהימות והיה ממש כיף כל יום לבוא לשם, ופגשתי המון אנשים מעניינים, והתנסתי בדברים שעדיין לא התנסתי ושיחקתי קצת בלהיות גדולה ואחראית..
והתפקיד עדיין איתגר אותי קצת, כי הוא היה חדש ונחמד.
אבל-
מאז שהייתי שנה בצבא, כל יום מוות. חחח. הבנות שאהבתי השתחררו, נהיה לי משעמם בטירוף מהתפקיד, לא איתגר אותי בשיט יותר. הרגשתי שהמפקדת סתם מנצלת וטוחנת אותנו כל הזמן. ויש המון תחושה של חוסר אונים מול חוסר צדק של המערכת....
אבל הנה, גם זה עבר.
ומה שכן, הפחד של מה יהיה ואיך יהיה בתקופה ה"לפני", הרבה יותר נורא מהדבר עצמו
ולכן
מה שאני מנסה להגיד לך עידני, שגם אם נדמה לך לגמרי לגמרי שזה לא אתה ואתה לא מתאים וכו', אתה תוכל
לגלות שדברים ניראים אחרת....לגלות בעצמך צדדים שלא הכרת...
no one forgets the truth,they just get better at lying
14:33
המטרה הבאה: לשרת שירות לאומי במקום שירות צבאי. שאמא שלי חשבה על הרעיון הזה, התמלאתי אושר והתלהבות. זה משהו שתמיד רציתי לעשות, לתרום ולהתנדב במקום כלשהו. זה יכול להיות מצויין! עכשיו רק צריך לשכנע את צה"ל.
ושמתי לב לזה גם, שתמיד... תמיד, בחרתי בדרכים יותר מאתגרות. לא שאני סתם עקשן, אלא שאני מחליט לא לפחד וללכת עם מה שאני מאמין בו ולהיות קשוב לרצון שלי. אנשים יגידו שזה לא פייר, כי כולם צריכים לשרת בצבא, ושאני בורח- אבל איך זה לברוח בדיוק אם אני מוכן לעשות הכל ולהתאמץ בשביל שאוכל לתרום בדרך שלי? לדעתי, זה דורש יותר אומץ. ובאמת בזמן האחרון, קיבלתי השראה מהמון מקורות גם מהמפה שלי, והבנתי, שזה מה שאני צריך לעשות. זה לא משנה שלאחרים זה לא נראה, זה משנה שהמטרה בסופו של דבר להיות שמח ולשמח אחרים.
17:12
המכתב נשלח לצבא לבקשה לקב"ן. זהו הצעד הראשון לקראת התהליך. התחלת התהליך. ואז שראיתי את הזמן שנשלח הפקס, זה היה 7:56 בבוקר, בדיוק, אבל בדיוק, על הדקה, שנייה, מעלה נפטון נצמד לשמש שלי. זה חייב לאמר משהו.
עשיתי מפת אירוע- והמפה נמצאת על אופק דגים, עם חמישה כוכבים בבית 12.
האם מישהו יכול לאמר מה צופה התהליך הזה על המשך הדרך?

17:47
לא עידכנתי אתכם. לפי שבוע התקשרתי אל המיטב לברר עם הגיע הבקשה לזימון לקב"ן ואז הם אומרים לי שיש לי זימון באפריל לתפקיד מסויים...והוא... קד"צ נהיגה.
אתם לא מבינים איך התעצבנתי אחרי השיחה- הרגשתי תסכול רב, וזה רק מאשש את הדרך בה אני נוקט.
הימים שלי זה UP AND DOWN, אני מרגיש לבד... ולא בגלל שההורים שלא לא תומכים או משהו, ממש לא, פשוט... לבד שכזה, לא יודע להסביר, אני רוצה שזה ייגמר כבר.
1 Guest(s)
Log In
Register