Topic RSSהבעיה, עידן, שהוא בעצמו חושב שביזבז את חייו. היו לו שלל כישרונות בנעוריו, הוא מזמן כבר לא מצייר ולא כותב ולא קורא ואומר שהוא לא חי את החיים שהיה אמור לחיות. אני לא חושבת שזה עניין של קווינטייל. הרי כן צריך להיות כישרון אחד מרכזי שעוסקים בו כל החיים, ואצלו הכול הלך ככה, התפוגג. אולי זה בגלל שכל המפה שלו טריינים. כל החיים שלו היה בטוח שהוא גאון עד שיום אחד גילה שהוא כבר זקן ולא הגיע לשום הישג בשום תחום. אני דווקא חושבת שאם לאדם יש כישרון, הוא לא צריך לפחד למצות אותו, לחיות אותו.
A woman's gentle heart
מגי, התבלבלתי. חשבתי שעידן אמר "מה צריך לעשות? הוא מצייר וטוב לו עם זה, לא מספיק? למה חייבים 'לעשות' עם זה משהו?". אז הפוסט הקודם מיועד אלייך.
בכל אופן, התכוונתי שאפשר להרשות לעצמי כישרון-קווינטייל אם יש לך משהו אחר מרכזי וחשוב שאתה חי אותו. אבל אם אתה לא עושה כלום עם שום כישרון, חי כמו רובוט, עבודה-אוכל-טלוויזיה-לישון, אז אלה חיים מבוזבזים וחבל. אגב, אלה ציורים משנות הנעורים שלו, הוא הפסיק לצייר מזמן.
הכוונה ב"לעשות עם זה משהו" - לחיות את זה, לפעום את זה, להיות את זה.
אולי גם לתת מעצמי דרך זה.![]()
A woman's gentle heart
מגי, מאומנות אין כסף, זה ידוע.
פרסום דווקא לרוב מתלווה לכישרון וזה נחמד מאוד, אבל זאת לא המטרה.
למרות שאני חושבת שאם אבא היה זוכה לתהילה של אומן גדול, לכולנו, אלה שסביבו, היה קל יותר, כי הוא היה מסופק ופחות מחפש להגשים את עצמו כרודן בגבולות משפחתנו הקטנה.
הוא דווקא חייב תהילה, כל חייו הוא חלם עליה, ולא עשה כלום כדי לזכות בה. אז אנחנו משלמים את המחיר.
אני חושבת, מגי, שאם אדם נורא רוצה תהילה, הוא צריך לעשות משהו כדי להגיע אליה, אחרת כל חייו יהיה ממורמר.
אני מנסה לחשוב מה הייתה הכוונה האמיתית ב"לא עשה עם זה כלום" ונדמה לי שדיברתי על "לא עשה כלום עם הרצונות והחלומות שלו".
אם לא היו לו חלומות גדולים, לא היה נדרש ממנו לעשות משהו.
![]()
A woman's gentle heart
זה השיר שבסרטון למי שמעוניין.
אשמח אם יתפתח מזה דיון קטן ![]()
so you want to be a writer? |
||
| by Charles Bukowski | ||
if it doesn't come bursting out of you in spite of everything, don't do it. unless it comes unasked out of your heart and your mind and your mouth and your gut, don't do it. if you have to sit for hours staring at your computer screen or hunched over your typewriter searching for words, don't do it. if you're doing it for money or fame, don't do it. if you're doing it because you want women in your bed, don't do it. if you have to sit there and rewrite it again and again, don't do it. if it's hard work just thinking about doing it, don't do it. if you're trying to write like somebody else, forget about it. if you have to wait for it to roar out of you, then wait patiently. if it never does roar out of you, do something else. if you first have to read it to your wife or your girlfriend or your boyfriend or your parents or to anybody at all, you're not ready. don't be like so many writers, don't be like so many thousands of people who call themselves writers, don't be dull and boring and pretentious, don't be consumed with self- love. the libraries of the world have yawned themselves to sleep over your kind. don't add to that. don't do it. unless it comes out of your soul like a rocket, unless being still would drive you to madness or suicide or murder, don't do it. unless the sun inside you is burning your gut, don't do it. when it is truly time, and if you have been chosen, it will do it by itself and it will keep on doing it until you die or it dies in you. there is no other way. and there never was. |
||
A woman's gentle heart
Log In
Register
Offline



