תקווה היא כח מניע רב עוצמה בחיים. בלעדיה, לא ניתן להיחלץ ממצבים קשים, ולהמשיך. אולם התקווה האשלייתית, הצד השלילי של נפטון, מעלה אנשים לגבהים, ולאחריהן נפילה כואבת. כואבת מאד, לפעמים עד כדי ריסוק.

מוריס פרננדס כתב על כך ספר בשם יוצא דופן: נפטון - סוף התקווה, התחלת האמת. אם מתגברים על הכתיבה הלא ממש רהוטה, נחשפים לחשיבה לא שיגרתית ותובנות שמעטים הגיעו אליהן.קניתי את הספר באנגליה, מיד עם צאתו לאור, והרושם הראשון שלי היה שיש כאן משהו שמחייב קריאה רביעית וחמישית כדי להבין לעומק את מה שהוא מנסה להעביר. גם צורת הכתיבה הכבידה עלי. הנחתי אותו בצד, ומעת לעת חזרתי אליו. ומהרגע שהוספתי למילה תקווה את המונח 'אשלייתית', הכל הפך ברור ומובן.

התפיסה שעומדת מאחורי הספר היא שהחיים נועדו לאנשים חזקים, שבנויים אישיותית להתמודד עם הצד הקשה של הטבע האנושי, להבין שרוב הזמן לא נקבל את מה שאנו מייחלים לו, ונצטרך למצוא דרך להתמודד עם אמת קשה זו, מבלי לשקוע בייאוש, ולהתרסק.

אמת קשה לעיכול, אבל אמת בכל זאת.