היי תני 

אתה מרשה לי לנסות?

נראה לי שהשנה עבדת בעיקר על דרכי חשיבה ותפיסת העולם, מסעות פנימיים מרחיקי לכת, דיוק וצלילות בדיבור, אולי כתבת, אולי בנית בסיס אינטלקטואלי-תאורטי לחייך, סאטורן קצת שיחק איתך, מצד אחד אחד הוא עטף אותך במעטפת בטוחה, ריתק אותך למקום עומדך, ומצד שני פרץ את הסכר הפנימי, הרים את בלטות קיומך וחשף את הקרביים המדממים. אולי נאלצת להתמודד עם יציבות בסיסית של חשיבתך, ואולי זה לא היה כה דרמתי כמו שאני מתארת, בסך הכל כל זה קרה בעולם הרעיונות ורק לקראת הסוף לאט לאט התבהר. בין אם היו רגעים מסוכנים או לא, בין אם היו ממשיים או בדמיון, תמיד ניצלת בנס ברגע האחרון. בסך הכול עברת מסע נפלא, לא משעמם. אתה אדם הרבה יותר שלם עכשיו ומבין את עצמך, זה העיקר.

השמש שלך צמודה לפלוטו בסולר כבר כמה שנים ותהיה צמודה עוד כמה שנים. זה תהליך השתנות ארוך מאוד, גם אני עברתי אותו ורק לפני שנה סיימתי. שים לב לצמידות המדוייקת, זאת תהיה נקודה קריטית, תכיר את עצמך באמת ותוכל להיות מה שתמיד רצית.

זה נמשך בסביבות 8 שנים, כל עוד פעלה הצמידות. זאת הייתה התעוררות. התעוררתי למה שאני רוצה להיות, למה שאני באמת. ההתחלה, שנתיים הראשונות בערך היו שקטות, אחר כך התחיל להיות קשה יותר ויותר, בצמידות המדויקת ב2008 (שהייתה גם בטרנזיט וגם בSR) הופיע בחיי מחשב, פתחתי את הבלוג הראשון בחיי והתחלתי לכתוב. מרגע זה חיי השתנו. לא הייתה דרך חזרה, לשקט ולקיפאון. הכתיבה עיצבה את האישיות שלי מחדש, כל מה שהיה רדום עלה וסער, פתאום גיליתי שהאישיות הוירטואלית מאפשרת לי להיות הדמות שתמיד רציתי להיות - משוררת מוזרה וסוערת, מלאת סתירות ובעלת כוח מאגי. בכתיבה יכולתי לצרוח, להדהים, לפתות, לשקר, לעורר רחמים ותשוקה, מה שלא יכולתי במציאות. וככל שהעמקתי בדמות הזאת, ככל שהייתי יותר ויותר הדמות הזאת בעולם הוירטואלי, כך המציאות סביבי הלכה והחשיכה, נעשתה כולה מאבק, קושי, ייסורים. כאילו שחיי המאובנים הקודמים התנגדו להפיכתי הפלאית מלכלוכית למלכה. הכרתי מישהי וניהלתי איתה מערכת יחסים פלוטונית/ליליתית, היא הייתה ממש לילית, פיתתה ומשכה אותי עמוק לעולם המראות ההפוכות. הייתי צ'רלז בוקובסקי, סילביה פלאת' ושלום עליכם בו זמנית. הייתי (בדמיון הוירטלאלי בלבד) שיכורה, מזיינת, בוגדת, מתפשטת בפומבי ובאותו זמן זעקתי והתחננתי לחום, לפיסת אהבה, לחמלה. מי שראה אותי יושבת ליד המחשב, ראה בובה קפואה. ובפנים, בעולם המראות הייתה סערה עצומה. אני מניחה שהפכתי לדמות מיתולוגית באיזשהו מובן, רק לרגע ומי יודע אם זה לא רק דמייוני והשתקפות מעוותת של אלף מראות. אל תשכח, תני היקר והחכם, שפלוטו במיתולוגיה יוונית הוא מלך הדס, מלך השאול. אז שם בדיוק הייתי בשנת הצמידות המדוייקת. אחר כך התחלתי להתבגר. פחתו הסערות, התחלתי להשתוקק לנורמליות, לבית, לשקט. הסערות פחתו אבל ההתעוררות המשיכה ולא נעשה קל יותר, לא, ממש לא. עד שב2012 קרה דבר נורא שאני מנועה מלספר עליו. אם קודם חשבתי שהייתי בשאול, אז לעומת ה2012 זה היה משחק ילדים. וגם זה קרה רק בדמיון, רק במראה בתוך מראה. באותו זמן פלוטו בטרנזיט היה צמיד לונוס שלי ב9 גדי ובסולר ריטרן זה היה סוף הצמידות עם שמש. כבר ב2013 נחתי, אין ולא תהיה יותר צמידות פלוטו, אני מקווה שלא אפגוש אותו יותר לעולם. מה הטוב שהפקתי מזה - הבנתי מה הוא טוב ומה הוא רע, הבנתי שאני רוצה בטוב, וזה לא מובן מאליו בשבילי. דבר כה בסיסי ופשוט למדתי ב8 שנים של היכרות צמודה עם פלוטו, ולפני זה הוא היה על הIC שלי וחרש את בית 4 עם כל הסטליום הקשתי, אבל זה באמת כבר פי-נאטס לעומת מה שסיפרתי.  

תני - אתה בטוח שאתה רוצה להיוולד קשת-דגים בגלגול הבא?

פלוטו עבר אצלי כבר די מזמן על השמש...

עזבתי את בית הוריי, אמא שלי חלתה מאד (והבריאה!), היה לי חבר, התארסתי, אירוסיי התפרקו מטעמי דת ומצפון או אלוהים יודע מה, עזבתי את האוניברסיטה, הבנתי שלא אהיה עורכת-דין (רק כשאני חושבת על זה, אני נחרדת), הלכתי ללמוד קולנוע. וגם ראיתי לראשונה את המפה האסטרולוגית שלי.

אותי פלוטו איחד במידה לא מעטה. גם אני הייתי מפוצלת, בין האישה החזקה-הדעתנית-אסרטיבית-עצמאית-מלאת ביטחון עצמי-אינטיליגנטית-פוליטית שנוצרת ממי שהצד המוחצן שלה בנוי מקשת-דלי-תאומים, לבין הצד הפגיע-מיוסר של ונוס בעקרב וירח בדגים. הרגשתי בתוכי יש דמות אמתית שאינה יוצאת החוצה. שמי שפועלת בעולם היא לא באמת אני. לימודי המשפטים והפעילות הפוליטית היו שקר, לא שאני לא בן-אדם פוליטי, אבל זה לא העומק...

כשראיתי את המפה האסטרולוגית שלי - באותה התקופה - פתאום ראיתי את שתי הדמויות: הפועלת בעולם עם האש-אוויר והפנימית - המימית.

רק כשהפכתי את האומנות לדבר שאיתו אני פועלת בעולם החיצוני - הרגשתי שאני מתחילה להפוך לאחת. זה עדיין תהליך, אבל משהו משמעותי קרה שם - וזה קרה בעת מעבר פלוטו.

בקשר למפה שלך - בערבון המוגבל של מוגבלות ידיעתי: נראה לי שזו שנה של דיון - אולי לרגעים עימות - בין מי שאתה לבין החוץ. אולי מדויק יותר לומר שזו שנה למידה של אתה והאחרים. ויש הזדמנות לחזור הביתה, אל המקומות שבהם היית - אבל בדמות החדשה של מי שאתה עכשיו.

וגם המשך בירור האמונות שלך, אבל קפאית כבר כתבה על זה (היי קופי - אולי תבואי לבקר גם בסולר שלי? רוצה לקרוא אותך.)

אבל רגע - תני - תכף גם לך יש סולר חדש (שבעצם כבר החל לפעול) -

תני 

סאטורן צודק. חלומות זה ללילה. אם אני רוצה בטובתך כך עליי לומר לך. סיפרת סיפור מרתק ולבי איתך. אבל תאמין לי שאתה לא רוצה לחיות בעולם החלומות. אולי הצלחתי להפוך את הסיפור שלי למלהיב ובגלל זה פיספסתי את הנקודה העיקרית - שאלה היו 8 שנים של ייסורים צרופים. אל תרצה להיות מעבר, אל תרצה לעבור את הקו כי על זה נענשים  בכאב רב. אם הייתה לי ברירה, הייתי האדם הכי נורמלי ורגיל שקם בבוקר, הולך לעבודה, אוכל והולך לישון. תאמין לי שאני משתוקקת לחיים כאלה, פשוטים ובטוחים. זה כואב להיות שונה. ברוכה האדמה השומרת עליך

מון  תודה 

לי

מה שסיפרת זה בדיוק פלוטו. איך שהוא קילף ממך את השקר וניקה ועשה אותך לאחת. ועדיין מגיע לך צל"ש על זה שהבנת בעצמך שיש שקר ועשית עבודה בעצמך. גם אני, כשהלכתי יחד עם פלוטו, היה לי כיף ומלהיב. אבל כשסירבתי לעבוד בעצמי, קיבלתי את זה בכפייה מכאיבה.

אקפוץ לסולר שלך בקרוב מאוד, בכיף