Log In
Register
Login with Google
Topic RSS
21:41
אז אחרי שדנו קצת בשמרנות של הסרטן, אולי זה המקום לדבר קצת על היחס של דלי לטבע.
מצד אחד, בהשקפתו, האדם הוא יצור נעלה ולפיכך יש לרתום את הטבע אליו.
מצד שני, מבקש לעבוד וללמוד את הטבע, למצוא את חוקיו ,לשמר, להתקרב ולהיות חלק ממנו, להציף נושאים של איכות סביבה ואיכות חיים ולעשות את הכדור מקום טוב יותר.
23:37
13/12/12
Offline
זה נושא מורכב ומעניין.
לא רק לארכיטיפ... להרבה דלים בפועל יש יחס מורכב...
תהיתי על הפסקה האחרונה שלך. אני עדיין מנסה להבין אותה: "לעשות את הכדור מקום טוב יותר" - זה ודאי דלי, אבל איכשהו נדמה לי שאיכות-הסביבה קשורה לארכיטיפ של בתולה דווקא. התיקון הוא בתולה; החידוש הוא דלי. אם הדלי מבקש ללמוד את החוקים, זה בעיקר כדי ליצור מהם משהו חדש (כמעט כתבתי - אבל רק כמעט - ללמוד את החוקים כדי לדעת איך להשתחרר מהם...)
3:52
Moderators
10/10/10
Offline
.
אהבתי, ניר. 
דלי קשור בתבל, יש לו המבט הרחב הזה, והוא רואה את הזכויות השוות של העז והאריה והלווייתן
ומטבעו מגן על כל המינים. דלי הוא מטבעו צמחוני, כמו שהאריה שמולו הוא מטבעו טורף.
ודלי הוא גם האדם, נזר הבריאה, האדם הרואה עצמו כבורא. ומשום שהוא בורא הוא
משתמש בכל מה שהטבע נותן על מנת ליצור מתוכו. לא מתוך אדנות, אלא כי לא ניתן לברוא אחרת.
בתולה קשור בלנקות כל דבר. לא הסביבה לעצמה מעניינת אותו, אלא שהכל יהיה נקי.
אז הדור של פלוטו בבתולה מנקה את הבלגן שעשה הדור של פלוטו באריה...
21:27
התגובה שלי פחות תזרום עם רצף המחשבה ההתחלתי של פנטום ושל הפוסט
ויותר תהיה תגובה על ליקוי בתודעה בנוגע לנושא המדובר
הקדמה :
22:56
טוב, הרבה נקודות למחשבה- ללא ספק.
Eternio אמר
המורה שלי לספרות בתיכון הייתה דליה, ואמרה לי משפט שנחקק בזיכרון. "כדי לשבור חוקים יש ללמוד אותם תחילה."
אהבתי את העברית. עברית כזו של עמוס עוז. נשמע זכרון רחוק.
דלי וחוקים
זה העסיק אותי גם כן. אני מרגיש שהדלי הוא המחוקק.נשמע קצת לא שגרתי , אבל אני אנסה להסביר:
אחרי שהחוקים האוניברסליים הופנמו ונלמדו בעקרב וקשת, בגדי הם מקבלים מיסוד, צורה, כללים. דלי כבר מנסה לבוא להכליל על האנושות כולה. למצוא את החוקים החברתיים, את הדברות, את הלעשות ולא לעשות.
ומה לזה ולעניינו? חוקים הם מעבר לטבע. הם אינם טבעיים לבני האדם וככאלה אנחנו צריכים לפעול על מנת להסכים על "הדרך".
אני נזכר שבשיעורי האזרחות מלמדים פה בארץ שיש "הסכמה חברתית" שלפיהם בני אדם מחליטים להתאגד כחברה ולפעול. וזה הבסיס. וזה דלי.
הנטייה של הדלי,לדעתי, אינה שבירת החוקים, המוסכמות ו-'בעיטה בתחת' בכל מה שאפשר אלא לייצר לנו את המוסכמות החדשות, לתקן את מה שלא עובד ולהאיר את הפינות החשוכות יותר.
אז אולי כמו שמגי אמרה ואולי בניגוד קל למה שאמרה אצה - האדם הוא 2 כוחות לטבע. נותן שמות ללוייתן,לאריה ולג'ירפה , מציל את דובי הקוטב מסכנת הכחדה ומנסה "לרמות" את אלוהי הטבע ולהחזיר את הממותות להתהלך שוב על הארץ (האמת שאין לי מושג למה זה טוב, אבל אני מבין את ה"שליחות" שבעניין).
22:59
עכשיו אני בכלל אקנה אתכם:
(האמת שאני מפרסם תמונה כזו כי אני מחפש שותפים לטיול קצרצר של שבועיים וחצי באיסלנד וגרינלנד. התמונה ממש התאימה לנושא שפתחתי).
0:57
13/12/12
Offline
אוי, א-ו-י זה אמיתי? המתיקות הזאת?
איזה קסם.
(ברור שדלי אינו שובר סתם חוקים. המטרה היא למצוא משהו חדש. את ה-משהו החדש. אבל איכשהו יש בחוקי הדלי תמיד משהו ששייך לעתיד. משהו שעדיין אינו יכול להתממש במלואו כאן, ולכן כאילו יש אלמנט של התרסה. אבל מה זה חשוב כשיש כאלה דובי קוטב, מה זה חשוב בכלל...)
אני תוהה - אפרופו הדיון קודם - מהי ההשפעה של העובדה שרואים אותם מצולמים ביחד עם בני-אדם...
2:04
"הנטייה של הדלי,לדעתי, אינה שבירת החוקים, המוסכמות ו-'בעיטה בתחת' בכל מה שאפשר אלא לייצר לנו את המוסכמות החדשות, לתקן את מה שלא עובד ולהאיר את הפינות החשוכות יותר."
אולי זאת לא הנטייה אבל אתה חושב שאנשים עם עסקים מונופולים נכסים וכו' שמחזיקים את המדינות הממשלות הצבאות הבנקים והאנשים מהאגוזים יתנו לאוטופיה אור ירוק? אה כן בטח בואו נתקן את מה שדפוק ודפקנו בכוונה.
דיברת על להפוך את העולם למקום טוב יותר. אם זה בקטן ומדובר בתפריט במזנון אז "דלי" יצא מזה בחיים. אבל העולם שלנו רקוב ודפוק, ובשביל מהפך ושינוי צריך רעידת אדמה רצינית.
אתה בטח יודע שמה שקרה בגרמניה הנאצית היה חוקי? בכדי לעשות שינוי בעולם האלמנט דלי יצטרך לשבור חוקים, מוסמכות ולעשות הפיכות.
קשה לי לדמיין שאורנוס ודלי יישארו אדישים לנוכח המצב בעולם, אני בטוחה שהאנרגיה שלהם רדיקלית ומפוצצת כשהם טעונים והמצב כהיום בעולם דורש פיצוץ רציני בכדי שיהיה שינוי רציני.
אז בעיקרון אני תוהה עד כמה הראייה הזאת אקטואלית למצב שלנו כהיום.
ולא לשכוח שכשאתה מאיר את הפינות הכי חשוכות צריך לקחת בחשבון
שיש שם ויש כן, המון יצורים אפלים ואכזריים ביותר, צמאי דם כוח וכסף שלא יהססו לשחוט עמים ולשסע מדינות. זה המחיר של להאיר ולהיכנס למקומות החשוכים ביותר. ולמי שיש את הפוטנציאל המולד לעשות משהו כזה צויד גם בכלים שיעזרו לו להתמודד עם דברים כאלו.
"אז אולי כמו שמגי אמרה ואולי בניגוד קל למה שאמרה אצה – האדם הוא 2 כוחות לטבע. נותן שמות ללוייתן,לאריה ולג'ירפה , מציל את דובי הקוטב מסכנת הכחדה ומנסה "לרמות" את אלוהי הטבע ולהחזיר את הממותות להתהלך שוב על הארץ (האמת שאין לי מושג למה זה טוב, אבל אני מבין את ה"שליחות" שבעניין)."
באשר לכך מה זה בכלל נותן שמות? (זאת קצת דוגמת שכנוע/שטיפת מוח לילדים בשיעור תורה בכיתה ב)
(התמקד לרגע בדוגמה הזאת)החשיבות שאתה נותן לזה היא חסרת ערך אתה חושב שזה שהאדם נתן שם ללוויתן למשל שינה משהו?
(מה שאכתוב זה שוב בהקשר לתפיסת התודעה הבעייתית "נזר הבריאה", מתנצלת אבל נראה לי שהנ"ל נכתב מתוך תודעה זאת.-הראייה הזאת בעייתית כי בכדי לעלות על הדרך לשינוי ואשכרה להעלות פוטנציאל אמיתי שיכול לחולל שינוי צריך להיפטר מהאשליה הזאת. לכן לייחס את זה לארכיטפ דלי נשמע לי בעייתי כי הארכיטפ אמור להיות מפותח, לא? ראיית האני נזר הבריאה היא מנוונת. זה נראה לי גורם לכך שאנשים מפרשים לא נכון את העשייה של הארכיטפ… )
באשר לדוגמה הזאת, אתמקד בה בכדי להראות כמה זה אבסורדי(דגש:מנקודת מבט אובייקטיבית שמאפיינת דלי.): הלוויתן בא לבד גם בלי האדם וגם בלי השם. הוא היה מתקיים איתו או בלעדיו, סליחה בעצם… לעומת האדיבות בלתת שם ללווייתנים הם מתקשים להתקיים כשאנחנו צדים אותם ומכחידים גם אותם יפה. אבל לפחות אנחנו מצילים(מעניין עד כמה) את דובי הקוטב מהכחדה.
זה שיש לאורגניזם A כוח לא הופך אותו לנעלה ולרשאי לעשות עם מה שבא ליד מה שבא לו.
ובטח לא הופך אותו לבעלים של שאר הפרטים. זה שהבוס שלך חזק ממך מעמדית אומר שאתה שייך לו?
ובכל מקרה עם כוח באה אחריות ובאחריות אין הכוונה שהחלשים ברשותך אלא הם תחת חסותך. ומצד שני גם להיות אדיש כשיש לך כוח להציל זה פשע.
קיצור ארכיטפ דלי לא ייצא לשטח בלי לעשות שיעורי בית ועם ניסיון הוא יבין שהוא טוחן אשליות(מה, מתאים לארכיטפ הזה ללמוד מטעויות להשכיל ולהתחזק) וככול שהוא יהיה יותר מציאותי ואובייקטיבי מודע, ער וצלול הוא יצליח לתפוש את הבעייתיות שבשטח יותר טוב ולשנות הרבה יותר טוב.
דלי הוא לוחם החירות והחופש המהפכן וברגע שהוא יוותר על כיסא המלכות ממולו וילכלך את הידיים שלו בשביל העתיד של כולנו למען מטרה נעלה וטובה הוא יבין שהיי כולנו נזר הבריאה, כולנו שווים ושווים את זה ובסבל כולנו שווים. ושכל המשחק הזה "המין הביולוגי העליו" הוא לילדים קטנים ושבתכלס זה לא שווה כלום אל מול החוסר צדק בעולם.
ועכשיו שאני מסתכלת בספר של מגי וקוראת על הארכיטפ :אובייקטיביות מושלמת.. אידאליזם חזק.. נאורות וגישה ליברלית… בביטוי חיובי: בעלי אומץ דואגים לחריגים, זכויות אדם, בעלי חיי,ם יוצרי ארגונים למען, אקולוגיסטים וכו וכו
אני כעת בטוחה. דלי הוא חוד החנית אכן לוחם החירות והחופש. היחס שלו לטבע, אם יש לו מודעות למה שכן קורה בשטח, תהיה לא מתפשרת. ללא ספק הציטוטים הבאים הם משהו שיתאימו לו:
-
"רבות נאמר שהעמדה בה אנו נוקטים – העמדה האבולישניסטית – היא 'קיצונית', ושאנו, התומכים בגישה זו, 'קיצוניים' גם כן. עמדה זו מרמזת על כך שדעות 'קיצוניות' לא יכולות להיות צודקות, וש'קיצוניים' תמיד טועים.
אבל אני קיצוני כשזה נוגע לאונס – אני מתנגד לכך בכל המקרים.
אני קיצוני כשזה נוגע לניצול ילדים – אני מתנגד לכך בכל המקרים.
אני קיצוני כשזה נוגע לאפליה על רקע מיני או גזעני – אני מתנגד לכך בכל המקרים.
אני קיצוני כשזה נוגע להתעללות בקשישים – אני מתנגד לכך בכל המקרים.
האמת הפשוטה היא שגישה מוסרית היא בדרך כלל קיצונית, וחייבת להיות כזאת, כי כאשר האי-צדק הוא מוחלט, חובה להתנגד לו באופן מוחלט."טום רייגן – פילוסוף ומשפטן אמריקאי, 'לפיד ההגיון וחרב הצדק'
-
"גזענים הם אנשים החושבים שבני גזעם נעלים על בני גזע אחר רק משום שהראשונים שייכים לגזע ('העליון') שלהם. סקסיסטים הם אנשים החושבים שבני מינם נעלים על בני המין האחר רק משום שהראשונים שייכים למין ('העליון') שלהם. גם גזענות וגם סקסיזם הם פרדיגמות של צרות אופק שלא מוסרי לתמוך בהן. לא קיים גזע או מין 'עליון'. הבדלי גזע ומין הם הבדלים ביולוגיים, לא מוסריים."
הדבר נכון באותה מידה בנוגע לסוגנות [ההשקפה שבני המין של ההומו-ספיאנס (המין האנושי) נעלים על שאר המינים הביולוגיים רק משום שהם שייכים למין ביולוגי ('עליון') מסוים] מפני ששום מין ביולוגי אינו 'עליון'. לחשוב אחרת, זה להיות בעל דעות קדומות, לא פחות מאשר אנשים גזענים או סקסיסטים."טום רייגן – פילוסוף ומשפטן אמריקאי, 'הפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים'
19:40
Moderators
10/10/10
Offline
אצה,
אהבתי את הלהט שבו הבאת הדברים. וכן, גם אני כיניתי פעם את המין האנושי הסרטן של כדור הארץ. ואהבתי את הדברים של טום רייגן שהבאת. גם אני חושבת שמוסר צריך להיות חד-משמעי ושקיצוניות היא לא בהכרח שלילית.
התשובה לכל מה שאמרתם נמצאת, לדעתי, בעמוד השני של בראשית, כבר על ההתחלה:
"ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ"
המפתח הוא במילה "רדו". לרדות זה לא לרצוח ולאכול ולהשמיד ולהתעלל ולענות. לרדות זה להנהיג, למשול. וזה לא נאמר, אבל יש להניח שהכוונה היתה בתבונה וחמלה.
ובהמשך:
"הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאוכלה".
שום מילה על אכילת עופות, וחזירים, ופרות וכבשים וביצים וחלב... המשפט הזה הוא ציווי צמחוני-טבעוני ללא שום ספק, טהור וראשוני וברור.
אבל ההמשך מביך אותי:
"ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאוכלה ויהי כן".
כאן אני בבעיה. כי לפי הציווי הזה, גם לחיות לא ניתנה רשות לאכול זו את זו, אז איפה זה התקלקל? ואיפה וממי למדנו לרצוח בלי חשבון את כל החברים שלנו על הכדור הזה? והאם החיות הטורפות למדו מאיתנו או אנחנו מהן?
20:38
אהבתי ממש מה שכתבת דנה. והזכרת לי מאוד על הנעלות של אורנוס בבתולה. אורנוס בבתולה מעשי עם הרדיקלות שלו ועם הרעיונות שלו. והוא גם צנוע יותר ויותר מכוון לשירות. נפלא!
ומגי, הבנתי שבחזון אחרית הימים, לא אמורות להיות שפיכות דמים ואף חיה לא אוכלת אחרת. אמת או לא? אין לי מושג, אבל מעניין לשחק עם הרעיון.
20:55
Moderators
10/10/10
Offline
.
אמן ואמן. הלוואי שיבוא בעידן הדלי המוזהב, שאנו בראשיתו...
21:21
מגוש סלחי לי אם עצם זה שאני לא מאמינה בזה פוגע בך.
אבל החלטתי שאני לא יכולה לדעת מה האמת ומהן התשובות באשר לדבר שהצגת כי אין לי את היכולת עם הכלים שצוידתי בהם(מוח, חושים וכו') לדעת, לוודא, לקבוע ולהחליט מה נכון ומה באמת היה ואיך היה. להתיימר לדעת את האמת רק ירחיק אותי מהאמת...
אני מקבלת את העובדה שאני "מוגבלת", שיש איי וודאות בחיים ושכעת לא נדע את התשובות חד משמעית ואולי גם אף פעם וזה לא נורא. אני מנסה כמנהג להתאים את ה"אמת" שלי לאמת האובייקטיבית ולכן לעד ה"אמת" שלי תהיה מלאה חורים, ספקות תהיות שאלות וטעויות. ואני מנסה לא לערב את האגו שלי בעניין הזה כי אמת שמגיעה עם אגנדה של "אני יודע"/"אני בטוח"/"האמת שלי היא האמת הנכונה" היא אמת סובייקטיבית משוחדת, במיוחד לאור העובדה שלאיש לעולם לא תהיה בעלות על האמת. על "מימד ההתרחשות המציאות האובייקטיבית האבסולוטית".
אין זה מקומי לקבוע ולתמוך בעמדה שאין לי לגביה גיבוי ושאין לגביה גיבוי בכללי
מלבד גיבוי אשלייתי ותעתוע של המוח ותחושת תודעה צרה(תחושת "אני") על הנפש האגו והאדם.
באשר לתשובה, היא נמצאת בתוכנו, כמסתכלים בכנות, אמיתיות, בלי משחקים ובלי שקרים לתוכנו בעודנו מתבוננים על העולם בתנאי שנהיה מוכנים להגיב בצורה הוגנת לנעשה לאחרים כאילו היו הם אנחנו, לא נצטרך טקסט כלשהו שיגיד לנו מה הן התשובות...
לדוגמה זה מתבטא אצלי כדחף הזה לצרוח לכאוב ולנסות ולשנות
כשאני רואה את עצמי במישהו אחר שסובל את הסבל שאני מסוגלת לסבול.
הבנתי שאני לא אהיה ערה אם אמשיך להסתמך ולהישען על העמודים הרופפים שאין לי ולעולם וודאות לגביהם
והחלטתי שהתשובות שלי בחיים יהיו על סמך "הקול הפנימי שלי"(=מצפון רגש תחושות הרגשות היגיון הגינות אצילות)
בהתחשב בעובדה שאני תמיד צריכה לזכור ולהבין שאני אטעה ואני טועה.
באשר לדלי הוא ארכיטפ האובייקטיביות בעל המוסר הגבוה, עם "אני עליון"(ממודל הנפש הפרוידיאני) מפותח
ונדמה לי שיש לו נטייה להיות אתאיסט, לא?
ובהתייחסות לזה:
"כאן אני בבעיה. כי לפי הציווי הזה, גם לחיות לא ניתנה רשות לאכול זו את זו, אז איפה זה התקלקל? ואיפה וממי למדנו לרצוח בלי חשבון את כל החברים שלנו על הכדור הזה? והאם החיות הטורפות למדו מאיתנו או אנחנו מהן?"
אם ניקח בחשבון שהטקסט שציטטת אינו האמת הוודאית ואלו לא התשובות.
התשובה לכך בגדול ובלי להיכנס עמוק היא שמוות ורצח זה משהו שתמיד היה קיים עוד בתקופת הדינוזאורים חחח ושלמרות השערות מרובות( שלא נתעמק בהן) אנחנו בעלי פוטנציאל(דגש על כך שלרוב הוא לא בא לידי ביטוי) לראות את התמונה הגדולה ובלי קשר למה שהיה ואיך היה ואם יש בכלל ציווי, אנחנו יכולים לדעת ויודעים מהו מוסר, יש לנו פוטנציאל לתחושת מוסר, לשים את עצמנו בנעליו של האחר. ועם היכולת הזאת באה האחריות לשנות.
אבל אנחנו, בני האדם גרגרנים, עיוורים, תאווי בצע, דורסניים בעל ייצר אכזרי ולכן למרות היכולת היפה הזאת ולמרות שהתת מודע רועד ומאותת אנחנו רוצחים פוגעים רומסים והורסים...
הטבע של האדם לרוב הוא הסביבה אליה הוא נולד והוא התוצר וההשתקפות של הסביבה אליה הוא נולד יחד עם ההחלטות וצעדים שהוא עושה עם מה שיש לו ביד וכוח עליו, כשכל זה נתון "תחת חסדי" המודעות שלו בין אם הינה מנוונת או איננה מנוונת...
כנראה שאנחנו עוד ממש בתחילת דרכנו ורק בעזרת התעוררות והרחבת המודעות נתעורר ונשנה הרגלים מגונים.
ממי למדנו לרצוח? מתי למדנו לא לרצוח?
איפה זה התקלקל? אולי זה לא מקולקל וזאת פשוט המציאות מאז ומתמיד וצריך לשנות אותה כי היא חולנית.
מה באשר לבעלי החיים הטורפים? ממי הם למדו לטרוף? הם לא למדו, הם פשוט בנויים להיות טורפים(פיזיולוגית) וזה מה שהם, טורפים. כמו שווירוסים הורגים.
לפעמים דברים הם פשוט איך שהם
22:37
הייתה לי אתמול שיחה על זה עם חבר
שאמר לי כמה שמכאיב לו שהאדם הוא כל כך אכזרי ומתעלל בבעלי חיים ובבני אדם וכו'
אמרתי לו שלא המצאנו שום דבר
הטבע חסר פניות
הוא יכול להיות רחום ואכזרי לא פחות מכל אדם
חיידקים ונגיפים טבעיים לחלוטין הורגים תוך גרימת סבל רב
טורפים לא הורגים את הטרף שלהם באופן הומאני
גם חתולים משחקים בטרף שלהם, מתעללים בו וצדים רק לשם חדוות הציד
דרווין עצמו שהיה איש דת, איבד את אמונתו אחרי שגילה צרעה שעוקצת זחלים ובעלי חיים קטנים, משתקת אותם,
מטילה בבשרם את ביציה ומשחררת אותם. הזחלים הבוקעים מהביצים אוכלים את אותו קורבן אומלל מבפנים.
מה שיוצר את ההבדל בין האדם ליצורים אחרים הוא לא האכזריות אלא הכוח
מעולם לא צעד על פני האדמה יצור רב עצמה כמו האדם
שמעצים כל דבר לממדים חסרי תקדים
לכן האדם הוא יציר האדמה הראשון שנדרש ללמוד מוסר, איפוק וכבוד
לא כי הוא אכזרי יותר או פחות מיצורים אחרים
אלא כי הוא מרחיק לכת הרבה מעבר ליכולת של הטבע לעצור אותו או ליצור מולו כוח מאזן
כמו שכתוב, וינחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה. ולפי המדרש- מדוע לעובדה ולשמורה? כי אם תקלקל, לא יהיה מי
שיתקן אחריך.
23:03
מקדם האכזריות הגדול ביותר הוא לא הסאדיזם, אלא האדישות.
האריה אדיש לסבלה של הזברה שהוא טורף. הוא רק רוצה למלא את הבטן
המדען אדיש לסבלו של הקוף שהוא מנסר לו את הגולגולת ומצמיד לו אלקטרודות למוח
הוא רק רוצה לגלות איך המוח שלו פועל כדי שיכול לפרסם מאמר מדעי ולזכות בהוקרה אקדמאית
23:04
המוח של האדם הרבה יותר אכזרי וסדיסטי.
אתה מביא את הצרעה לדוגמה? אני בטוחה שהיא מחייכת חיוך פסיכי ומלקקת את שפתייה בעודה עושה את מה שעושה.
ובעצם זה לא קורה ככה. אלו אינסטינקטים, כל צרעה תעשה את זה כי זה בטבע שלה. היא לא חושבת על זה
היא לא שוקלת לא מחשבת ולא נהנת מזה. היא פשוט עושה את זה כמו שכלב מלקק לעצמו את התחת.
פאקינג לגרום סבל כאב ולהנות מזה זאת אכזריות, להשוות את הטבע והאדם ולהגיד שההבדל בניהם זה לא אכזריות זאת טעות. תעשה גוגל לראות איזה הרס ושואה האדם עושה. איזה סיפוק הוא מקבל מלרמוס מישהו למוות שוב ושוב ושוב.
תסתכל על ניסויים בבעלי חיים על איך שפותחים אותם בעודם בחיים, מנסרים להם את הגולגולת פותחים את הראש ודוחפים להם אלקטרודות למוח.
ראיתי כל כך הרבה זוועות כל כך המון!! אני מעדיפה שאריה יטרוף אותי ולא להיות שפן ניסויים של בני האדם.
פחחח הוא איבד את אמונתו בגלל צרעה אני איבדתי את אמונתי ומאבדת את שפיותי בגלל המין האנושי.
רוצה הצצה לפנים האמיתיות שלנו? מוזמן להסתכל
ואני מזהירה!!! זה סרט קשה ביותר עם תמונות קשות
http://www.veganism.co.il/earthlings.html
23:10
eli_meshi אמר
מקדם האכזריות הגדול ביותר הוא לא הסאדיזם, אלא האדישות.האריה אדיש לסבלה של הזברה שהוא טורף. הוא רק רוצה למלא את הבטן
המדען אדיש לסבלו של הקוף שהוא מנסר לו את הגולגולת ומצמיד לו אלקטרודות למוח
הוא רק רוצה לגלות איך המוח שלו פועל כדי שיכול לפרסם מאמר מדעי ולזכות בהוקרה אקדמאית
נכון...
ועדיין סאדיזם הוא משהו שייחודי לבני אדם
וזה לא רק סאדיזם וזה לא רק האדישות.
והאדישות של הטבע היא לא האדישות של האדם הממוצע.
באמת כאילו אפשר לשים את אדישות של אריה לטרף ואדישות של אדם באותה הרמה?
לא ידעתי שלאריה יש מודעות כשל אנשים...
23:25
לפי מרתין בובר יש שני סוגים של מערכות יחסים: יחסי "אני - הלז" ויחסי "אני - אתה". יחסי אני הלז הם יחסים בין סובייקט (אני) לאובייקט (הלז). או בעברית קלה יותר- "יחסי אני - זה". כלומר, אני לא רואה באדם שמולי (או בבעל החיים לצורך העניין) מישהו מקביל אליי אלא משהו שמשחק עבורי תפקיד- מועיל לי או מאיים עליי. הוא יכול להוות בשבילי משאב, מזון, מקור לניצול, אמצעי לפריקת תסכולים, מישהו שיקשיב לי ואני אוכל לפרוק עליו את הלב, מישהו שיתן לי אהבה או כסף, או בטחון, או מישהו שאני צריך להיזהר ממנו, לברוח ממנו או ללמוד ממנו. מבחינתי הוא שום דבר מחוץ לתפקיד שהוא ממלא עבורי. אם הוא לא ממלא עבורי שום תפקיד, הוא שקוף. הוא לא קיים מחוץ לאינטרס שלי.
יחסי אני אתה לעומת זאת הם יחסים בין סובייקט לסובייקט. ביני למישהו שהוא כמוני, שיש לו תודעה, הכרה, רגש העדפות וסולם ערכים משלו. מישהו שיש לו קיום עצמאי גם מחוץ להיקשרות שלנו, קיום שאני צריך להתחשב בו. מישהו שיש לי גם מה לתת לו ולא רק לקבל ממנו. מישהו שמסתכל עלי מגובה העיניים.
לדעתי בן אדם מסוגל לשני סוגי היחסים- יחסי אני הלז ויחסי אני אתה. בעלי חיים מוגבלים ליחסי אני הלז בלבד.
23:30
אבל כלב למשל מסוגל ליחסי אני אתה, לא?
אומנם הוא לא יחלוק איתך באוכל(מי יודע אולי במקרים נדירים)
אבל יש סיפורים על כלבים שהקריבו את חייהם למענן אהובם.
למרות שסביר להניח שזה לא יהיה ככה כלפי מישהו זר למשל.
23:49
"לדעתי בן אדם מסוגל לשני סוגי היחסים- יחסי אני הלז ויחסי אני אתה. בעלי חיים מוגבלים ליחסי אני הלז בלבד."
בהמשך לסוגיה הקודמת, בעיקרון אפשר להגיד על אריה/וירוס/צרעה שהם אכזרים אבל האם הם באמת אכזרים?
או שמה אכזריות היא מילה שתתאים יותר לנסיבות של מישהו כמו בנאדם שמסוגל ליחסי אני אתה ועדיין עושה עוול.
1 Guest(s)
