אולי גם אני אוסיף חלום שחלמתי לאחרונה...

אז ככה, אני נמצא באיזור הררי, לא מוכר(לא איזה נוף שביקרתי בו או קראתי עליו), אני לבד, כלום לא קורה מסביב.

פתאום, מישהו מגיח מאחורי, אני מסתובב ו... כלום אין קול ואין עונה, אני יודע שהרגשתי משהו ובכל זאת, נאדה. עכשיו הקטע הבא מעט מעורפל לא זוכר במדויק, אני שוב חש במשהו הפעם אני לא מסתובב, אני קורא לאותו אחד לבוא והוא מתייצב  ובא, טוב כאן אני כבר תקוע... לא זוכר מספיק בבירור, מה עוד שהתעוררתי ממש רגע אחרי, אבל היתה תחושה דרמטית כשהתעוררתי... פתרונות מישהו?... גבגוב כנראה שזו משימה שתפורה למידותייך, אשמח לשמוע כל כיוון או רעיון, שבת שלום.

שלום לכולם!!  לא נכנסתי לפה מספר שבועות, ואף פעם לא רשמתי בשרשור של החלומות.

לרוב אני לא זוכרת טוב את החלומות וגם לא ממש מבינה בכל העניין הזה. אבל היום

חלמתי חלום שכל היום לא יצא לי מהראש והשאיר בי תחושה לא כל כך נעימה (חיכיתי

כל היום לחזור הביתה ולכתוב אותו פה). זה קצת ארוך, אם למישהו תיהיה סובלנות לקרוא את כל

זה ואולי אף להגיב, אני נורא אשמח.

אבא של חבר שלי לשעבר נפטר לפני מספר חודשים ממחלה סופנית (במציאות), הייתי איתו 

המון בתקופה ההיא והוא ניסה שנחזור אז, כרגע אפילו לא בקשר ואין חרטות בעניין הזה. הלילה חלמתי

שאני מגיעה אליהם הביתה, יושבת עם אחותו ונשארת לישון שם, הרגשתי שאחותו עוזרת לי במשהו, לא

יודעת להצביע במה היא עוזרת. כשאני קמה בבוקר אני רואה את אבא שלהם בסלון יושב על

כורסא שהיה יושב בה תמיד והוא נראה נורא סובל וכחוש ונראה ממש רע, הוא קורא לי שאגש אליו

ואומר לי שרע לו, כואב לו ומבקש שאני אשמע איך המחלה מחסלת לו כל איבר בגוף (מזעזע!).

זה היה חלום נורא! אני חייבת לציין שאני מעולם לא חלמתי על מישהו שנפטר.

עליו אני חולמת פעם שנייה. בפעם הראשונה שחלמתי עליו היה בשבעה, חלמתי שאני

מדברת עם אחי בסלון ופתאום הוא עובר בסלון שלי ומחייך, ועובר בשיא הטבעיות!

ואז התעלפתי בחלום מההלם של איך הוא חי והולך לי בסלון, ובאותו חלום 2 האחיות של

האקס שלי לאחר מכן באו והיו לבושות בלבן כמו בחגיגה.

למה אני חולמת על מישהו שניפטר? יש לכל זה פירוש? ויכול להיות שמשהו כזה מסמן

שלא טוב לו שם וצריך שיתפללו בשבילו?

יש לי חלום חוזר. כל פעם הסיטואציה קצת אחרת, אבל אני חולמת הרבה על רכבות.
הריטואל הוא כזה: אני מחכה לרכבת, אף פעם לא מדובר בתחנת רכבת שאני באמת מכירה אלא במשהו בדיוני לחלוטין. או שיש רק מסילה אחת, או שיש המון מסילות צמודות זו לזו בלי רציפים, או שהמסילה נמצאת מתחת לחלון של החדר שלי. משום מה אני עומדת על המסילה. בחלום אחד הרכבת הגיעה ולא הספיקה לעצור ואיכשהו הצלחתי לקפוץ ולהיתלות על גדר שנמצאת בסמוך למסילה, בחלום אחר הייתי על הרציף והרכבת בכלל לא עצרה, ובחלום האחרון.. טוב אפרט מה קרה:

יש בערך 5 מסילות יחסית צמודות אחת לשנייה. כמו כביש עם הרבה נתיבים. בהתחלה אני נכנסת לתחנה ומחכה על הרציף, ממהרת כדי לא לאחר לרכבת. ואז איכשהו אני נמצאת על המסילה. פה יש שתי ורסיות. בהתחלה אף רכבת לא מגיעה לתחנה, בגלל שאני על המסילה, הן עצרו את התנועה. בהמשך רכבת אחת ממשיכה לנסוע, כנראה לא שמו לב אלי, וכשהיא מגיעה אני מפגינה כושר קפיצה שמתאים כמעט לאולימפיאדה: אני קופצת לגובה של בערך 3 מ' ומחזיקה את עצמי באוויר עד שהרכבת מסיימת לעבור. לא זוכרת איך נגמר החלום, אולי ככה, אולי היה לו המשך.

למישהו יש כיוון? למה דווקא רכבות?

חלום שחלמתי הלילה ואשמח לרעיונות או פירושים (אפשר גם בפרטי...):

אני עומד עם רביב מהצבא (הומו, שחקן. בחלום היה לו אפרו) ועוד מישהו מתחנת אוטובוס. התקבלנו לאיזו עבודה. הגיעה הסעה או משהו כזה ולקחה רק אותי. שאלתי אותם מה עם רביב והבחור השני כי לא היה נעים לי שהם מחכים אבל הובהר לי שהם לא יכולים לבוא.

הגעתי עם עוד אנשים למן מקום סודי. הוא היה או מתחת לאדמה, או במימד אחר, אבל שם הייתה העבודה. ולאט לאט הבנתי שהכנסתי את עצמי לצרה ושהמקום הזה מסוכן.

שגרת היום שלנו הייתה מאוד צפופה, בלי כמעט זמן פנוי בכלל ועבור סכומים זעומים (מזכיר באווירה חתול בשק של עבודה בחו"ל, שמבטיחים לך הון תועפות ובסוף אתה מקבל כלום ושום דבר ). כל הארגון הזה היה אפוף מסתורין והיה מידור כבד ולא סיפרו לנו כמעט כלום. ידעתי שלא אוכל להתפטר גם אם ארצה.

העבודה עצמה הייתה לפתות אנשים לעשות איזה מנוי לחדר כושר. אני לא זוכר את שמו אבל כן שהיה לו לוגו זוהר כזה. הדרך בה פיתינו אנשים הייתה מלוכלכלת. הם הובלו בלי ידיעתם ואז גזלנו מהם את כספם. חשבתי על כך שזו עבודה לא מוסרית לעשות, אך ידעתי שלמרות זאת אני הולך לבצע אותה, ושאנסה לבצע אותה טוב.

היינו בהכשרה. הייתה שגרת יום מאוד ברורה והוראות קפדניות לאיך כל אחד אמור להתנהל. בהתחלה עלינו לבנות מודל כלשהו של עיר, ובשעה מסויימת להניח לאיזו מפלצת/ייצור מיתולוגי כלשהו דמוי דרקון לסייר במודל שלנו על מנת לאשר אותו. בניתי לא מודל, אלא יותר עולם. אני זוכר שהראיתי אותו ללאה (ראש המחלקה שלי בלימודים) ולעוד אנשים מהכתה והם מאוד התפעלו. אירופה הישנה. אני זוכר בית ישן וגדול מאוד ומשטחי דשא רחבים. אני זוכר את הטקסטורה של האבן שהייתה מאוד אירופאית – אפורה כהה כזאת, כבדה ודוממת. הכל היה בגוונים של ירוקים עמוקים כאלה. המראה היה ציור בשמן או גועש משולב עם מראה ריאליסטי ותהיתי בשעשוע איך יכול להיות שהציור תפח למימדים כה מציאותיים וגדולים. אמרתי ללאה ולכתה בבדיחות הדעת שפה חייתי לפני ארבעה גלגולים, למרות שבתוכי היתי סקפטי לגבי העניין. השקפתי מחלון גדול ואני חושב שהפעלתי איזה מתג גדול כמעבר לשלב הבא. היתי עם פולינה (בחורה מהכתה) באיזו שדרת חנויות כזאת וחיבקתי אותה. היא בכתה ופחדה שלא נוכל לצאת מהמקום הזה ואמרתי לה שאני יודע איך אפשר לצאת ושלא תדאג (נקודת המפלט הייתה להתעורר). היא אמרה למישהו שהיא יכולה להרגיש שהלב שלי כואב אבל אני חסום והיא לא יכולה לעשות שום דבר בנדון.

הייתה איזו בעייה בשלבים של האנשים. לא עשו אותם בסדר נכון. כשלנו כקבוצה וכמתלמדים.

הארגון כולו היה נוקשה ולא ברור. המשמעת שם הייתה חזקה והייתה תחושה שמי שרק יעז לבגוד בארגון או לא יקיים את אחת מהחובות יוענש בחומרה חמורה במיוחד (אפילו ימות).

לכל שני מתלמדים היה מדריך. לי ולמישהו נוסף הייתה מדריכה. היא הייתה מבוגרת ממני בעשור לערך וההתנהלות שלה הייתה מרוחקת והיה בה משהו אחר, כאילו היא נתונה תחת כישוף או הפנוט. שאני חושב על זה עכשיו, אני זוכר שגם המכירה של המנויים לחדר הכושר ההוא היה כרוך בהפנוט אנשים. היא אמרה לנו שכחלק מההדרכה נצטרך לשכב עימה. שמחתי. התנשקנו ותוך כדי הנשיקה היא נשכה את שפתיי וראיתי בעיני רוחי מד התקנה כזה שככל שהנשיקה המשיכה הוא הלך והתמלא, כמו מד הורדה במחשב. סלדתי מהדם שבטח ירד לי ומחיבור הרקמות החזק ביננו אבל לא נתתי לזה לקטוע את הנשיקה. בסיום פניתי לעלות במדרגות עם שאר המתלמדים ומישהו הסב את תשומת ליבי ואת תשומת ליבם של האחרים לדרקון שחור שנצרב לי על הגב. שמחתי אבל לא ייחסתי לזה חשיבות יתרה והמשכתי לעלות במדרגות. עומר היה השותף שלי להדרכה והוא לא נישק את המדריכה ולא קיבל את הדרקון השחור והוא הסתכל באכזבה על העניין.

הגעתי לחדרים שלנו. המבנה כולו היה מוארך כזה, במעין ארומות של בונקר, עם חדרים היוצאים ממדזרון שדמה לתעלת איוורור גדולה במיוחד. בחדר הייתה לי את המיטה שלי ואת הארונית האישית שלי. המדריך שלי נכנס לחדר. הוא כבר לא היה אישה אלא בחור הודי באותו גיל של המדריכה אבל אנושי יותר ופחות מרוחק. הוא שיחק בידיו עם קלף ולפתע הקלף כאילו נע במסלול חד משל עצמו והוא נעלם והופיע במקום אחר, כמה סנטימרים מהמקום בו הוא נעלם. הוא כאילו הניח לקלף להיות כפוף לחוקים פיזיקליים אחרים. לקחתי את הקלף לידי. אני לא זוכר מה קרה לקלף אלא רק שלרגע שיניתי את מצב התודעה שלי וראיתי את עצמי רוטט בכמה מימדים (נשמע מפציץ) ושפקחתי את עיניי ראיתי את המדריך שלי פעור עיניים, וידעתי שהצלחתי לעשות את מה שהוא עשה עם הקלף למרות שלא הייתה לי כל הכשרה בנושא.

הוא לקח אותי לחדר אחר, שם רומן היה (חבר). אני חושב שהוא גם היה מתלמד. המדריך קצת חשש ממני. הוא היה שייך למקום והוא ראה בי יכולת שיש בה מן האיום על הסדר של הארגון. אני לא זוכר למטרת מה, ואם הוא ביקש ממני לעשות כך או לא, אבל ניסיתי להיכנס שוב לאותו מצב תודעתי. בפעם הראשונה כשלתי. בפעם השנייה הרגשתי שאני מצליח לרכז חלקיקים שנמצאים באוויר ולסובב אותם סביב עצמם במהירות גדולה יותר ויותר עד שהיה לי כח בידיים, ובשביל להתפרק ממנו הטזתי אותו על קיר החדר והוא ממש חצב בו אט אט עד שהיה פיצוץ. חשבתי שהחור שהוא עשה היה קטן אבל כשהסתכלנו כולנו פנימה ראיתי שנחצבה ממש מערה בתוך הקיר ותהיתי שוב איפה לעזאזל אנחנו נמצאים. מתוך המערה רץ לכיווני כלב שהיה אחוז זעם. התמקדתי בעינייו וראיתי שאחת מהן מוקפת בעיגול אדום. מאחוריו היה קיפוד שלא רץ לקראתנו אלא יותר הופרע מהפיצוץ. אני חושב שהיו שם עוד חיות, יתכן קיפודים. המדריך שלי הסתכל על כך בשיוויון נפש ופירש את המשמעות של החיות הללו, אם כי אני לא זוכר מה הוא אמר...

(הבהרה: אני לא מעוניין בפולינה!)