היום היה לי חלום חביב ונחמד. הייתי בסוג של בית קטן וישן. שני גברים מבוגרים דיברו על מלחמה שנלחמו בה יחדיו בחוף באיראן או משהו כזה. ואז בקיר הופיע חלון שכזה, חלון קרוע, כאילו קרע בדף. ואז יצאתי דרך הקרע והייתי על החוף היפה באיראן. והייתה תחשות שלווה ושלום, התרוממות רוח שכזו. אחח... זה חלום בשני המובנים.

לספר את תהיותיי לגבי החלום את מתכוונת? אממ, סתם חשיבה כזו קטנטנה על זה שזוג המבוגרים מייצגים את הדור המבוגר יותר(והגברי יש לומר, כי אלו היו גברים ולא נשים) שמתרפק על זכרונות מהמלחמה וזה מה שגיבש אותם אז וכיום יש כנראה קרע בנוסטלגיה הזו, בגיבור הישן ואנו הדורות הצעירים נכנסים דרך הקרע הזה ומתחברים לאותו מקום שדיברו עליו אך ממקום אחר, של חיבור, של שלווה. זה יותר אומר עליי ועל החשיבה שלי חחח.

היי, לצערי אין לי כמעט גישה לאינטרנט (או זמן) ולכן אני ממעטת להיכנס ולכתוב... 

אבל אולי בכל זאת למישהו יהיה רעיון בשבילי.

היה לי הלילה חלום שהרגיש משמעותי סימבולי:

הודיעו שעומד לבוא צונאמי, והרבה מאוד אנשים מתאספים בקניון המקומי, ויורדים למטה למרחב המוגן. המשפחה שלי שם וגם כמה חברים. יש אווירה חריפה של לחץ ומתח.

אני כל הזמן חושבת שאין בזה שום הגיון שנהיה למטה בזמן שתבוא כמות ענקית של מים- ההגיון אומר לעשות להפך. ולבסוף אני מחליטה על דעת עצמי לצאת משם.

אני מודיעה בקול שאני הולכת- יש לזה הרגשה של ללכת נגד הזרם, מאידך אני מרגישה כאילו כולם קצת "רדומים" ולא מבינים מה הולך לקרות.

מיד חברה שלי אומרת שאם ככה גם היא הולכת, ואז ההורים שלי, ותוך זמן מועט כולם מחליטים לעשות כך ועוזבים את המקום.

אני שם עם מזוודה גדולה- ואחרי שכולם מתפנים אני עדיין מנסה לארוז את הדברים שלי בשביל שאוכל לעזוב גם אני, ובחדר נשארים רק אני, וסבא שלי שבחלום הוא מאוד זקן, איטי וסנילי (די מנותק ממה שקורה). 

לבסוף גם אני עולה לתוך הקניון, ונתקלת בקבוצת חברים. אנחנו עוברים ליד חנות שעונים, ועל הקרקע יש תצוגה גדולה של שעונים- הרבה מהם נראים "נוזליים", כמו השעונים של דאלי... אני אומרת שהם יכולים לתקן את השעונים שלנו, אבל חבל שהם לא יכולים לתקן את תעודות הזהות שלנו.

וכך נגמר החלום.

אין לי מושג מה הוא אומר  למישהו יש רעיון???? 

קינמונית

מים קשורים לרגשות. גל צונאמי עומד להציף ויש תחושת חרדה וסכנה וירידה למקלט.

לדעתי החלום מדבר על ההתמודדות שלך עם עומס או הצפה רגשית. הירידה למקלט היא התגובה המותנית שלך, ההרגל, שאת יודעת שלא טובים לך יותר. ולכן את חושבת שלא הגיוני לרדת לשם ורוצה לעלות - בעצם לצאת מדפוס ההתנהגות המוכר והישן שלך. כשכל המשפחה שלך יוצאת ורק את נשארת והסבא הסנילי - זה מראה לדעתי על המקום שעדיין נאחז ולא מרפה מהדפוס שהיה, מצורת ההתנהגות או התגובה הרגשית הישנה שלא מתאימה לך יותר (מה לעשות, לוקח זמן לשנות הרגלים, במיוחד כשמדובר על מצבים רגשיים). המשפחה מייצגת חלקים בך כשאת עצמך הוא סוג של האני הפנימי. הסבא שבחלום הוא סנילי ואיטי מראה אחד לאחד איך המקום המוכר הזה כבר לא מתפקד ו"תוקע" אותך בחיים החדשים.

השעונים קשורים לדעתי לתחושת הלחץ והמתח החריפים מתחילת החלום. סוג של הרגשה בחיים ש"צריך להספיק לעשות" או שהזמן אוזל... תחושה שהזמן חומק מבין האצבעות. כלומר, מתעוות, שאין שליטה עליו. עכשיו בשלב הזה, כשכבר יצאתם למעלה יש אפשרות לתקן את השעונים - שזה בעצם לסגל דרך התמודדות חדשה עם הלחץ (במקום הדפוס הישן). 

תעודות הזהות - אם זה היה תסריט, הייתי אומרת שיש לו סיום מעולה אני יכולה לקשור את זה בעיקר לתחושות השייכות ומציאת הבית (כתבת על כך ביום ההולדת - מציאת בית) בחיים שלך בשנים האחרונות. יכול להיות שתחושת הלחץ מתחילת החלום קשורה לזה? אולי לחץ למסד, להקים, למצוא שורשים ולהיאחז במשהו. לא ברמה השטחית של לצפות לחלום הבורגני בצבע בז', אלא ברמה עמוקה יותר - כשאת רחוקה מהדברים המוכרים לך ועוברת חוויות אינטנסיביות שמשנות אותך (מדהימות ככל שיהיו), ככל שאת מפרקת יותר ומתרחקת ומתפתחת, כך יתעורר יותר הצורך בבטחון, או אחיזה במשהו. (שאיפה לאיזון, צורך אנושי בסיסי בבטחון רגשי, חומרי, רוחני וכו').

כך שהשורה האחרונה, הפואנטה המבריקה של התסריט הזה, בעצם אומרת שלשנות את ההתניות הישנות שלך ולבנות את עצמך מחדש את יכולה, אבל שאלת הזהות/הבית נותרת בעינה...  

יש להכיר גם בצורך הזה. לאזן.