בסופו של דבר הכל מסתכם לבחירה. אם תהיי מודעות ומפותחת וגם אם לא- לא יקרה שום דבר, לפי דעתי אין שופט שם למעלה. אבל זו את ששופטת את עצמך ואת שרוצה להגיע למודעות, ולמקום המואר. כי שם מרגישים יותר טוב. פשוט ככה, מלאים באור.

אנו באנו פה גם כדי לגעת בחושך וגם באור, ככה שאני לא רואה פלירטוטים עם החושך כדבר רע, אבל השאלה נשאלת כאשר את מתמכרת לאפלה. בכל אופן, הכל עניין של בחירה.

אבל עם מודעות באים השיעורים שמתאימים לרמת ההתפחותית, באנו פה להתפתח- כל מה שיוצר בך התפתחות הוא דבר מעולה. 

אין לי תשובה בשבילך בתכל'ס.

תראי מבחינת הניסיון אני לא יודע, מבחינת ההגיון וההבנה כן.

ולהיות בחושך- אני לא מדבר על להיות רשע ומרושע. אני מדבר על להיות במקום שהוא ההפך מהאנרגיה של המקור.

כלומר, להיות בדיכאון עמוק- זה גם להיות בחושך. אז כן הרבה יותר טוב באור.

אבל מבחינת תדרים וכו', לאור תדר גבוה משום שהוא מחובר אל המקור, ולחושך התדר נמוך יותר כי האור בו חלש.

תדר גבוה יוצר רגשות חיוביים ותדר נמוך ההפך.

אבל שוב, הכל בגדרה תיאוריה, הגיון וכו'.

תשמעי העולם לא פייר

אני כבר לא מתערבבת עם רעיונות גדולים שאין לנפש שלי מושג וודאות מוחלטת לגביהם.

על רעיון גדול, תוכנית גדולה, מעבר, יקום, יעד, מטרה.

אני יודעת שלמי שיודע לשחק מלוכלך יותר קל. ולמי שמשחק הוגן פחות. זה הגיוני. ככה זה. אפשר לגנות את ה"רשעים" והרשעים עד מחר אפשר לנסות להאיר את עצמנו ולהאמין בתגמול או התפתחות כלשהי שינחמו את האגו.

(לא יודעת לגבי המעבר, לא פוסלת אבל מצד שני לא הייתי שם בשביל להחליט מה המציאות.)

וכן אנשים ש"נמצאים באור" בדרך כלל יותר מפותחים רוחנית ומנטלית מבחינת מודעות(ראייה רחבה).

ו"נמצאים באור" זה יכול להיות במובן -נמצאים בצד הטוב החיובי האלוהי- או -"נמצאים באור" בקטע כמו שבנאדם נמצא בחדר מואר ומה שנסתר ממנו גלוי יותר. כוונה אדם שחי עם האמת, אדם אובייקטיבי שמודע לצללים עם ראש פתוח ורודף אמת, הוא ספקן גם.-

באשר לקבוצה הראשונה של נמצאים עם האור אני מנסה להתרחק ממנה. זה נותן איזה תדמית כיסוי לאגו ומהר מאוד בנאדם נכנס לדמות השליח בצורה סובייקטיבית ויכול לעוות את איך שדברים נראים בפועל.(הם בצד ההוא. הם כאלו. הם נגדנו. הם ככה ואנחנו ככה. שחור ולבן. החיים הם לא שחור ולבן, יש המון אפור והמון שלא יוצא לנו לראות ולדעת.)

עכשיו נחזור לעניין של המשחקים מלוכלך. תשמעי ברגע שאת משחקת מלוכלך הרגישות שלך מתכהה המודעות שלך מצטמצמת(כלפי הסביבה הנזק וההשלכות ) או שהיא יכולה להישאר רחבה אבל הרגישות שלך מתכהה עוד יותר. ומה שקורה את מאבדת מהצד האנושי של הנפש שלך. לדעתי יש מחיר למשחק מלוכלך. דבר שני זה עניין של ערכים ועקרונות. של צדק ושיווין שעיוורים לכל מה שיכול להבדיל בין כל מיני צורות חיים אחרת אם הוא לא יהיה כזה הוא יהיה נשק כלפי כל קבוצה ששונה מאיתנו אם נרצה.

תנסי עכשיו לנסח את השאלה שלך אחרת. 

לא מה את מרוויחה או מפסידה אלא

מי את רוצה להיות?

עם איזה -את- את רוצה לחיות?

וכמי את רוצה למות.

מה יותר חשוב לך בחיים?

האם את אדם של ערכים ועקרונות?

האם תעמדי מאחוריהם כי אחרת אם את עומדת מאחוריהם רק מתי שבא לך אלו העדפות חולפות.

מה סדר העדיפויות שלך וכדומה.

מקווה שהבנת את העיקרון.

אני אישית לא משחקת מלוכלך כי אני לא מסוגלת. ואחרי שאני משחקת מלוכלך מנגנון פנימי מעניש אותי ומעכל אותי.

ותמיד נדפקתי כששיחקתי מלוכלך(כשהייתי קטנה יותר) כי כנראה עשיתי את זה גרוע...

בגדול אני לא כולי רע אבל גם לא כולי טוב.

כהיום אני מנסה להיות האדם של הערכים והעקרונות שלי ולא להסכים ולשתף פעולה עם אנשים שמשחקים מלוכלך ולהיות בעלת חזון לתיקון ולתקן התנהגויות כאלו. אני ברגעי האמת מפשלת לעיתים, לעיתים מפחדת, לעיתים חרדה ולא נפגשתי במספיק רגעי אמת. ככה שכן יכול להיות שאני רק דיבורים. אבל אני תמיד מדמיינת שכשצריך אני אהיה האדם ההגון כמה שאפשר. מה ארוויח או הפסיד?

אני ארוויח את עצמי. אני אבחר בעצמי את הבחירות שלי. אני אהיה האדון של עצמי.

וזה העולם בשבילי.

אני אעצב את המחשבה הדמות והמעשים שלי על סמך שיקול דעתי

ולא אתן לאינטרסים לחברה או לאגו לתכנת אותי.

(כמה שאפשר אני מנסה, זה מאבק וזה לפעמים דורש תשומת לב ומודעות לפרטים הקטנים ולצללים ה"תמימים" )

וכן גם לי נמאס לפעמים ובא לי להקיא מהריקבון בעולם הזה(מופנה למי שמזדהה)

ובא לי לשים *** על העולם ולשחק מלוכלך מנוכר וקר אבל הלב שלי מרגיש ופועם

ובסופו של יום אני נשברת ומרגישה. והשפיות וההיגיון מבקשים ממני אחרת.

אני בטוחה שהבחורה הזאת אם היא היו לה כוונות טובות ואכפתיות

עם הכוח שלה הייתה יכולה לעשות הרבה. ואולי לא. 

אין לדעת.

ובאשר למעבר ותשובות. אין וודאות ולי אישית אין את התשובות. אני מניחה ש"צורות חיים" לא גשמיים לא יודעות סבל כמונו, כמו בעלי החיים, אמא אדמה והטבע. אני פה ולא שם. מבחינתי לא משנה מה הסיבה כואב פה יותר מידי. ואני מרגישה שזה לא נכון וזה לא בסדר.

אז לא מעניין אותי מה הסיבה, מה הרעיון ומה התהליך. שום דבר לא מצדיק את הסבל בעולם הזה.

אני גם לא יודעת בוודאות מה הרעיון. אני טובה בתאוריות השערות תחושות פילוסופיה והיגיון באשר למופשט והמעבר אבל דוגרי מה זה? כלום. מחשבה דעה הזיה אשליה. אין לדעת דוגרי. 

אז מה שנשאר לי זה לשאול שאלות ולא לחכות לתשובות ללמוד לחיות עם חוסר וודאות ולנסות להיות השינוי שאני רוצה לראות בעולם.

("עלינו להיות השינוי שאנו רוצים לראות בעולם.

- מהאטמה גנדי")

 ומתנצלת מראש אם מישהו נפגע מהדברים שכתבתי

כלום לא נכתב מתוך כוונת זדון או דווקא.

אני ממש ממש אהבתי את מה שגיב ואצה כתבו. 

בתכל'ס, בשורה התחתונה, אנו בוחרים בטוב כי זה גורם לנו להרגיש טוב. בין אם זה בגלל החינוך שקיבלנו, בגלל האישיות בחרנו להיות בחיים האלו או תהליך רב תקופתי של הנשמה.

Teal Scott- הסבירה את זה ממש טוב. אנו חושבים משהו, והרגש אומר לנו משהו על המחשבה, אם אנו מרגישים טוב בלב, זה אומר שאנו מחוברים לדרך הרוחנית שלנו או לדרך בכלל ואם אנו מרגישים לא טוב- הדבר לא מתאים לנו וניצור דברים הרסניים לעצמינו משום שאנו מרגישים שזה דבר לא חיובי.

אבל מה זה טוב ורע? שאלה גדולה. אני אישית לא מאמין ברע- אני מבין שיש אנשים שבוחרים בדרכים הרסניות שפוגעות בעצמם ובאחרים ואני נותן לזה תגית של "רע". אבל הם לא רעים. לא תצליחו לשכנע אותי לגבי זה. רוע זה לא כח- זה משהו שנוצר ע"י האדם שבתוכו הוא טוב. אבל שוב- זה לא ממש משנה.

DO WHAT FEELS GOOD!