מבחינת המפה לבדה, מבלי לדעת במי מדובר, לא נוכל לדעת מראש, ולעיתים גם לא בדיעבד, שהאיש עתיד להגשים את משאלות ליבו ולהפוך לרודן כל יכול.  נוכל אומנם לאבחן תשוקה אדירה לכח ושליטה, אכזריות בלתי רגילה, לצד היעדר מוחלט של התייחסות לאחרים, שימוש בהם כאובייקטים להשגת מטרותיו, וסילוקם לאחר מכן, והיעדר כל אמת מידה מוסרית. אבל מניתוח המפה לבדה, לא ניתן לדעת אם האיש הוא מנהיג ידוע לשימצה, או יו"ר ועד בית. לדעתי, טרם פוצחה הנוסחה שלפיה ניתן לדעת מי מהאנשים שנולדו באותו מקום, ובאותה שעה יהפכו להיות מה. אומנם יהיה להם מכנה משותף בסיסי, אך החיים יתפתחו לכיוונים שונים.

מעבר לעניין הבחירה האישית של האדם בכיווני חייו, יש נתון נוסף שהוא נעלם בעיני: איך וכיצד אדם אחד עם אותם נתוני אישיות שציינתי, מצליח לרתום המונים, לשכנע אותם לשמש לו כלים להשגת מטרותיו, ולזכות בהערצתם, (הפחד ממנו מגיע מאוחר יותר, אחרי שכבר התרומם והגיע לשלטון), ואדם אחר, עם אותם נתונים, נותר סתם מתעלל קטן באשתו או בקולגות שלו לעבודה. 

לאחרונה קראתי שוב את הביוגרפיה של קים פילבי, אנגלי ששירת בשירות הביון הבריטי, הגיע  עד לפיסגה, ואז התברר שבמשך שנים, מאז לימודיו בקמברידג', ריגל למען הסובייטים. ולמרות שהיו התראות מוחשיות לגביו, כולל עדויות מפורטות, חבריו ומפקדיו לא הסכימו להאמין בכך, והוא המשיך להתקדם לתפקידים בכירים יותר. הנזק שגרם לבריטים היה עצום, כולל כמובן מותם של סוכנים בריטים, שהסגיר לאויב. סופו שקיבל התראה ממישהו, נמלט לקהיר, ומשם למוסקבה, שם סיים את חייו בכבוד ויקר. הרוסים אפילו הוציאו בול הוקרה עם דיוקנו. החלק המעניין הוא שחבריו האנגלים, אלו שבהם בגד ואשר להם הסב את הנזק הכי גדול, לא הצליחו לשנוא אותו , ודיברו עליו תמיד בחיבה, גם כאשר התבררה להם האמת.

אגב, הספר של ג'ון לה קארה, 'החפרפרת', מבוסס על דמותו של קים פילבי.

ולמה אני כותבת על כך? כי התחום האחר שמרתק אותי, ואין לי תשובה עדיין, הוא אומנם פחות Sinister , אך עדיין מדובר באנשים שעברו על החוק, בעבירות שעלו בחיי אדם, גם אם הם אישית לא ביצעו אותו, והצליחו To get away with it

מה במפה  שלהם מצביע על קסם אישי רב כל כך, שגם אחרי גילוי האמת לגביהם, הסביבה שבהם בגדו, איננה רוצה להעניש אותם? איך ניתן לאבחן במפה קסם אישי, אם בכלל?  

איזה דיון מעניין למרות שלא כל כך ירדתי לעמוק השאלה שלך מגי

אבל יתחיל ויאמר שמה שכתבה רוחות נהר בפוסט הראשון .

זה אחד הטקסטים הכי יפים שקראתי על אסטרולגיה ושכל כך חידד לי את הבנה ואת הראיית עולם  .. אז קודם כול תודה ! וביג ריספקט

עכשיו לשאלתך המרתקת  .. מגי על מה את מדברת על תהילה ? על אגדה ? על הילה ? על כוחניות של על הליכה שבי אחרי הקסם .

על מופע של איש אחד בהיסטוריה ובהווה 

שאת היום רואה את אדם  כאיש לא מוסרי ושעשה דברים לא ראוים שהיום  בשנת 2015 היו מכניסים אותו לכלא  ובמקום זה בנו לו פסלים .

נתחיל  בדוגמא של  האהדה דוד מול שאול

 הדגישו את הסיפור של דוד ובת שבע ונתנו לזה המון התיחחסות זה המסר שהתנך רצה לתת את המוסר שלא משנה כמה אתה גדול יש לך גבולות כי ומוסר כמו כל אנוש בעולם ( אבל זה לא העיקר על מורשת דוד ) זה חשוב אבל זה לא העיקר 

הרי אולי למי שלא מתחבר לספורט לא יכול להבין את המשמעות של ניצחון  של קבוצה או הפסד של קבוצה את אכזבה את הלהט שיותר גדול לפעמים מאהבה של גבר לאישה ..  את האהבה שלא תלויה בדבר 

אדרבה שזה מעמד של מונדיאל או זה גמר חשוב ..ומה דוד עשה .. ניצח את גולית !!

כבש את ירושלים שלט 30 שנה בנה צבא בנה מעמד בנה יוקרה לתושבים  אבל הכי חשוב נתן לעם גאווה ( וזה יקר מפז )

 זה תהילה זה עכשיו נבחרת ישראל לוקחת את המודיאל זה דברים לא ראיילים 

ולכל  אחד שציינת או תצייני בעתיד בכל מנהיג היסטורי  אפשר לעשות לו את משל נמשל הזה .

ואל תשכחי שדור ראשון ראה בעניים שלו ומספר לדור 2 דור 7 מספר את הסיפורלדור 8  ומפריז פי 12 בדברים וכך הלאה והלאה

והרי את מיסתכלת על התמונה כאישה בשנת 2015 וזה לא נכון להסכל ככה . עם כל הצער שבדבר  הרי עד לפני 60-80 שנה  גבר  עם מעמד יכל לעשות לאישה כל מה שהוא רוצה ובמקרה הכי גרוע הוא ישלם איזה קנס כספי ויצא מזה ורק בשנים האחרונות האנושות עושה את התיקון שכולם שווים 

ואדרבה מלך המרגיש כול יכול עם כל התהילה 

ואת שאלת על אנשים שעומדים מן הצד ורואים ולא עושים כלום לא באים מדברים איתו ?

זה באמת שאלה קצת נאיבית

הרי מלך מנהיג יודע לשדר חוזק וכוח ואימה אז קחי את המשל נמשל מימנו בהכי קיצוני צפון קוריאה ותעשי את הבנה לבד .וגם אף אחד לא ירצה לאבד את היוקרה שלו ושל בני משפחתו זה משטר של איש אחד אין שמה בג"ץ

ולשאלתך אם הבנתי נכון כי לא כל כך הבנתי.. כוח מעמד גלגול תהילה

ונתת דוגמאות של גאן דאן חאן ודוד המלך ואת יכולה להוסיף עוד מלא שמות לחיוב או לשלילה(זה תמיד בעיניי המיתבוננן )

ומכנה משותף אחד ..  זה הגורל שלהם!!! להזיז משו באנושות לחיוב או לשלילה

ויש להם כריזמה מטורפת וכוח מאגי ומגנטי שאי אפשר להבין  ומזל והגורל מזיז להם ופותח להם את הדרך להזיז..

כי להם יש רק מטרה אחת בעולם ויעוד שהוא להזיז !!!

האם הם חושבים שהם עושים דברים רעים ? אולי כן או לא כול נפש באשר היא 

אבל הם בתוך עצמם מרגישים שהם יכולים לעבור על החוק כי אין להם חוק כי הם סופרמן והם צריכים את הריגוש הפרטי שלהם וזה לרוב יהיה הפרי האסור וכל אחד והמשחק שלו .. היסטוריה לרוב ולא תמיד נישארת אובקטיבית ומספרת גם על הצד הפחות יוקרתי של אדם שלא נשכח שגם הוא בשר ודם 

ואיך העם רואה את זה .. שהוא קצת סטה מהדרך ועשה דברים לא כשרים .. את האמת לעם זה לא מזיז והוא בטוח יקבל בהבנה את הגרסה של המנהיג 

כי את הרגע שהוא הבקיע את השער והוא מילא להם את הלב ואת הגאווה ואת הסיפוק ואת אושר בחיים ואת הרצון לחיות כי יש למה לחיות עכשיו

ושום דבר לא חשוב  להרוס את הילה ואת הפנטזיה והשראה והמיתוס לדורות הבאים ובטח לא איזה בחורה או 2 או איזה כמה אנשים שהוא רצח ..

כי הם בנו לו כבר הילה של אל ולא רוצים להרוס לעצמם את האל 

וזה שם המשחק העם לא רוצה להרוס לו את הפנזטיה אז הוא מחליק ל"אל " שלו הכל וזה טבע העולם כי צריך לבנות מיתוסים 

ומאיפה הנשמות באות ?  לכל דבר יש גלגל ויש מחזוריות וגם לנשמות טובות ולגם לרוחות רעות

שתמיד צצות ובאות כל פרק זמן שלא קבוע  עושות טוב ופריחה או רוע וכאוס ונעלמות

ומשאירות אותנו האנשים להתקדם לפרק הבא עם כוחות חדשים וסיפור חדש לילדים הבאים 

בנוגע לדוד, התנ"ך חושף טפח ומסתיר טפחיים. ספר שמואל  נכתב סמוך מאוד להתרחשות האירועים, כנראה לכל הפחות בימי שלמה, כלומר דור או שניים לאחר ההתרחשות. מדובר בספר מגמתי מאוד שנכתב בידי סופרי בית המלך והמטרה להתפלמס עם טענות (נכונות או לא) שעלו נגד מעשיו של דוד, נגד דמותו ונגד הלגיטימיות של בית דוד. לכן דוד מוצג כנרדף אחרי שאול (הוא התחיל) אך אוהב אותו, מוחל לו, נמנע מלפגוע בו גם כשהוא יכול, כדי להזים טענה שדוד חתר תחת שאול וניסה למרוד בו. לכן דוד מוצג פעם אחת כמתחזה למשוגע ובורח מאכיש מלך גת, ופעם שנייה כבן חסותו הלוחם בשמו בעמים אחרים אך נמנע מלפגוע בשבטו - שבט יהודה למרות דיווחיו לאכיש, וזאת כדי להפריך טענה שדוד נלחם בבני שבטו ובבני עמו כשליח הפלשתים. לכן מסופר שבדרך לקרב בגלבוע, סרני פלישתים מכריחים את אכיש להשיב את דוד לאחור כי לא בטחו בו, וזאת כדי להכחיש כי היה לדוד יד במותו של שאול. לכן דוד ויהונתן- יורש העצר, מוצגים כחברים בלב ובנפש כדי לטשטש אולי את חלקו של דוד בכריתת זרעו של שאול ובהחרבת ביתו (למרות שהתנך עצמו מודה בזאת למעט הצלה תמוהה של בנו של יהונתן). לכן בסיפור אביגיל ונבל הכרמלי, כאשר דוד ואנשיו באים להרוג את נבל ובני ביתו על שלא שילמו להם דמי חסות, מסופר כי אביגיל נפגשת עם דוד בחשאי - זר מוחלט עבורה ואיום ישיר על ביתה, מכפישה באוזניו את בעלה ומשכנעת אותו שיסוב לאחור כדי שלא ידבק בו רבב כאשר יעלה לכס המלוכה (באותו זמן דוד הוא מורד נרדף) ואז מספרת לבעלה שמת מוות טבעי. לכן ברגע שנבל הסתלק מהדרך באופן מאוד נוח, דוד בא וקוטף את האלמנה הטריה לעצמו תוך איזכור אגבי לאישה נוספת שנפלה בחיקו - אחינועם היזרעלית שנשבתה בידו ביחד עם שאר אנשי צקלג. כלומר, יש כאן עניין עם נשותיו של דוד, הן מגיעות אליו בדרכים לא לגיטימיות. רק בסיפור בת שבע ואוריה החיתי, התנך חשף את האמת במלואה. ואם עוסקים בסיפור דוד וגולית המפורסם, התנך עצמו מוסר פעמיים גירסה אלטרנטיבית לאירועים, פעם בשמואל ב' ופעם בדיברי הימים א' לפיה לא דוד הרג את גולית אלא אלחנן בן יערי. אולי דוד היה מלך גדול שעשה דברים גדולים שהטביעו חותמם בתקופה שעם ישראל היה צעיר, אבל דמות זכה ותמה הוא לא היה.

אני רוצה לסטות רגע מעניין הגלגולים והייעוד, ולגעת במשהו חשוב שמגי כתבה בפוסט התגובה שלה: "אנשים שאנו מרשים להם, כי אנו חשים שיש בהם משהו אחר". רוצה לאמר, אפקט ההילה. דהיינו,  במודע או שלא, אנו שותפים בהאדרתו והעצמתו של אדם אחר, מתירים לו יד חופשית לנהוג כרצונו, ורק בדיעבד, כשמתברר שהשתמשו בנו, והוליכו אותנו שולל, אנו חשים כשוטים, ומחפשים צידוקים לדבר. 

אנשים שמהלכים עלינו קסם, אינם יכולים לעשות זאת בלעדינו, ולא כולם נועדו לגדולה והבאת שינוי לעולם. למעשה, רובם אינם יותר ממאחזי עיניים, ואנו אלו שמאפשרים לאחיזת העיניים לרקום עור וגידים. מה הפלא שההתפכחות, כשמגיעה, צורבת וכואבת כל כך. 

ולעניין הזה, אני רוצה לחזור לדוגמא של קים פילבי. ג'ון לה קארה, שכתב את 'החפרפרת', וביסס את דמות הבוגד על פילבי, שירת בפועל עם קים פילבי בשירות החשאי הבריטי, והתמודד עם בגידתו הצורבת בדרך מקורית: הוא כתב ספר, אך  שינה בו את הסוף. בספר, הבוגד נלכד בתרגיל 'עוקץ' מתוחכם, ולילה לפני שמחזירים אותו לרוסיה, בחילופי מרגלים, הוא נרצח בידי חברו הקרוב, שגם בו בגד. הצדק נעשה, מקהה, במידת מה, את תחושת הכאב ועלבון הבגידה.