.

אהבתי את התיאור של רדיקלים חופשיים… כל כך מתאים להיום. 

ואהבתי את מה שכתבת, שרבים מאיתנו זקוקים לנגטיב החיצוני משום שאיננו מכירים

או איננו חשים את הפוזיטיב – היינו, לא באמת מרגישים את עצמנו,

לא באמת יודעים מי אנו ללא השיקופים החיצוניים. 

נכון מה שאמרת – הגדרת עצמי דרך שלילת האחר היא דבר מאד נפוץ,

אבל נפוצה לא פחות היא גם הגדרת העצמי דרך התחברות לאחר. 

 מעט מאד, אם בכלל, מסוגלים להגדיר את עצמם לגמרי נקי, לגמרי מתוך עצמם.

למעשה זה בלתי אפשרי אלא כילד קטן מאד או כמבוגר שעשה עבודה ארוכה מאד…

מה שכן, מה שקצת הפריע לי זה שכתבת שם שגברים 'מושלכים' אל התחרות וההישגיות וההגשמה

על ידי החברה (אם הבנתי נכון). 

ממה שאני רואה, בדור הזה די ברור שלא ניתן להשליך אף אחד למקום שהוא לא רוצה להיות בו. 

חופש הביטוי וחופש האפשרויות העומד בפני אדם צעיר היום הוא עצום,

ורבים בוחרים לחיות דווקא חיי בטלה נוחים ועם כמה שפחות מאמץ… 

הם לא מושלכים להישגיות אלא בוחרים בה – בדיוק מהסיבה שאמרת – שזה תורם להגדרה עצמית.

אבל זה משהו שבוחרים בו, לא מושלכים אליו.  

לא קראתי הכל כי זה היה נורא נורא ארוך וכואבות לי העיניים

אבל נראה לי שבסך הכל התשובה למה שאמרת היא אותו הדבר שנאמר כבר מאות אלפי שנים -

שעלינו לשאוף להגדרה עצמית שאינה מתחילה ונגמרת באחרים

אלא מתחילה ונגמרת בנו.    

ברגע שאדם חש את עצמו מתוך עצמו וההגדרה העצמית שלו אינה מעל או מתחת

או מהצד או בעד או נגד אחרים ולמעשה אינה קשורה בהם בכלל -

 הפלגנות והדיסהרמוניה והלוחמנות נעלמות מאליהן.  

באותו הרגע אין לו כבר שום צורך בהישגיות או תחרות אלא במידה שהיא מספקת אותו עצמו. 

ומה קורה לי עם הפוסטים הארוכים האלה שלי היום?

טוב, מחר אחזור לקיצורים הרגילים שלי. עבר עלי יום די משונה, סורי…

.

אהבתי. להיזכר כל פעם מחדש. 

אהבה היא לא מה שיקרה לכם

אהבה היא מה שתעשו

האדמה הזאת מחכה שתרוו אותה באהבה

לגזור ולשמור.