שאלה טובה. 

שבתאי בכל מקום שלו דורש לתת יותר ממה שמקבלים, להתאמץ יותר, להתאפק, לוותר על סיפוקים מיידיים - דברים שהם די קשים על כולנו. ואז יש לך את הנאבקים מול המתחמקים.

למשל אדם עם שבתאי ב-7. הוא יכול להשקיע המון במערכות יחסים, להשתדל, להחזיק במערכת יחסים למרות הקשיים - והוא יכול לצאת לפגישה אחר פגישה ולא להתקשר עם אף אחת, או לוותר על העניין מכל וכל, להגיד אני עוד צעיר, אני לא מוכן, אני לא מוצא מישהי מתאימה, הייתי רוצה את זאת וזאת אבל היא לא רוצה...

או למשל אדם עם שבתאי ב-3 שיש לו, נניח אח בעייתי או קשיים בבית ספר. הוא יכול לבנות עצמו דרך התמודדות עם האח, לעזור לו או להתגבר על מה שצריך ודרך כך לגדול בעצמו, או להגיד מה מעניין אותי, לא אני ילדתי אותו, ולהתלונן לכל העולם שבגלל אח שלו הוא לא קיבל את מה שמגיע לו מהוריו.  

ככה זה בכל מיקום של שבתאי. כשאתה מתמודד עם המקום של שבתאי במפה שלך - אתה מתחזק גם בכיוונים שלא שייכים לו בכלל, כי אתה מתחשל ולומד להתמודד מול בעיות ולא לעקוף אותן או לברוח מהן.

הצרה עם פוסטים ארוכים זה שאף אחד לא קורא אותם, אז אעצור פה, אבל הבנת את הרעיון. 

אז זהו, שלא. הוא אולי זועם עליך פעם או פעמיים או שלוש, אבל בשלב מסויים מניח לך, לא מחפש אותך בסיבוב, ואתה נשאר באותו מצב שכיניתי בספר "כאוב יציב". זה כל אותם רווקים בודדים עם שבתאי ב-7, אנשים עם חובות שמתמשכים עשרות שנים עם שבתאי ב-2, עובדים קשה, מרוויחים טוב ובכל זאת כל הזמן במינוס, אנשים שאין להם רשיון נהיגה עם שבתאי ב-3 או שלא זזים מהבית המחורבן שהם גרים בו וכל הזמן מתלוננים שבגללו יש להם קצרת ורחוק להם ובגלל זה הם גם לא מוצאים עבודה טובה...

כמו שאמרת נכון, שבתאי זה לא פלוטו. פלוטו מפיל עליך מה שצריך, ולא מעניין אותו איך תגיב, מה תעשה, כן תתאמץ, לא תתאמץ. זורק אותך למים, תשחה או תטבע.

שבתאי שם אותך ליד המים, מזמין אותך להיכנס, מוכן ללמד אותך, בהתחלה אפילו מייצר כמה גלים מאיימים שעושים לך לא נעים - אבל הוא לא דוחף אותך לשם. מציע פעם פעמיים, אולי אפילו שמונה. אבל בשלב מסויים הוא פשוט עוזב אותך על היבשה כשאתה חוזר ומבטיח בגרון ניחר שהנה הנה אתה נכנס למים ולומד, רק תנו לי עוד הזדמנות אחת, אבל אתה לא נכנס ואת שבתאי זה כבר לא מעניין. הוא לא ידחוף אותך לשם. 

ככה זה. לא כולם מתמודדים עם השבתאי שלהם. הרבה אנשים מעדיפים להישאר באותו מצב כאוב ולא להתמודד. חיים עם החוסר ועם הכאב, וזהו. זו לא התמודדות. זה שכואב לי זו לא התמודדות. הרעיון של שבתאי, שליט גדי ודלי, זה להביא שינוי. להיאבק. לנסות. להיות באמצע תהליך. אם אינך עושה דבר להביא את השינוי, אז זו לא התמודדות, גם אם כואב לך ותפל לך וקשה לך עד בלי די. זו לא התמודדות התואמת את שבתאי. כוכבים אחרים אולי כן, אבל לא הוא. 

אל תשכחי שהצד השני של שבתאי זה רחמים עצמיים, ולאלה אין תרופה. הם משתקים את האדם.    

שילוב של השניים. גם חוזק והתעקשות או נכונות להיאבק שאת רואה מהמפה עצמה, גם איכות של האדם, גם החינוך שקיבל. 

ישנם אנשים עם מפה משתנה שכן נאבקים, בדרכם האחרת, קמים ונופלים ובכל זאת משנים ולא טובעים, וישנם אנשים עם מפות קרדינליות שדווקא מבזבזים אנרגיה על כאילו מאבק אבל לא באמת מגיעים לתוצאה או מפות פיקסיות שנתקעות. 

כך שאת לא יכולה לדעת באמת לפי המפה. כן, אם את רואה כוח רצון חזק זה נותן קצת יותר נקודות אבל לא מבטיח. האיכות של האדם חשובה יותר מהאיכות של המפה בנושא הזה של התמודדות עם שבתאי. 

כשאת רואה מפה של אדם עם שבתאי פה או פה - את פשוט שואלת אותו שאלת תם בנושא. לפי התשובה את יכולה לדעת מיד לאן הוא לקח את זה. אין באמצע. זה תמיד או-או. משום ששבתאי הוא כל כך נגד האישיות הטבעית שלנו - יושב בגלגל מול השמש ומול הירח - הרי שברוב המקרים כבר מגיל רך ובאופן לא מודע נלקחת ההחלטה להכחיש, להתחמק ולברוח ממנו, או לעשות משהו בעניין שלו. וזה בכלל לא משנה אם אדם הצליח או לא. זה משנה אם הוא ניסה או לא.  

ולמרות זאת יש מקרים, כמו שגבגוב אמרה, שגם אם אדם ויתר רוב חייו - משהו קיצוני מתרחש שגורם לו להתנער ולקחת את עצמו בידיים. אבל זה צריך להיות חזק, קשור הרבה פעמים במעברים חזקים, חוויה חזקה או בעקבות טיפול נפשי ממושך. מעצמו זה לא קורה.  

שאלה במקום.

כירון, כמו סאטורן, קשור באיפוק, ריסון, דחיית סיפוקים. קשור בכאב, חוסר, רעב. שניהם קשורים בכאבים ישנים וחדשים, בדרישות חדשות וישנות, במגבלות, אי שביעות רצון, אי נוחות. משהו דופק לך על הראש ומנסה להוריד אותך מהאגו, מהביטחון, מהלהט. מ-רוצה ולא רוצה. באלה הם דומים. שקלול שניהם ביחד יסמן את הקושי המרכזי בחייו של אדם. 

ההבדל הבסיסי ביניהם נובע מהעניין של תוצאה. סאטורן מסמן מטרה ודורש מאיתנו להגיע אליה, ואם אמנם הגענו - אפשר לנוח לרגע. ליהנות מההישג. יש הוכחה למאמץ, להשתדלות, להשקעה. בזאת הוא שונה לגמרי מכירון, שאיתו אין שום נקודה על הדרך שאומרת - הנה, הגעת, אלא הוא דורש שתשוב ותבדוק את הנחותיך, פעם ושנייה. שתבדוק את עצמך על בסיס יומיומי, רגעי אפילו, כל פעם מחדש. ודרך כך לשפר כל הזמן. אתה חושב שזה טוב? יופי, עכשיו תעשה את זה עוד יותר טוב. אתה חושב שזה מצויין? יופי, עכשיו תפרק ותבחן את זה מנקודת מבט אחרת, דקה יותר. לעומתו סאטורן כן אומר לך, זהו, הגעת. אמנם מוציא את המיץ, לא מפרגן בקלות, אבל בכל זאת, יש רגע כזה. 

לכן כירון הרבה יותר מתיש ממנו. הגמול של סאטורן, אף שלוקח לו זמן להגיע, הוא נראה לעין וממלא אותנו סיפוק. ישבתי ודגרתי ולא ישנתי לילות וימים והנה יש לי עכשיו תואר. תעודה. קוראים לי ד"ר מגי, עושים לי כבוד. אפשר ליישר כתפיים לרגע. מה שהשגתי יישאר איתי, ייזכר לתמיד. אבל אז מגיע כירון ודורש ממני להיות ראויה לאותו התואר. לבדוק את עצמי עם כל קליינט מחדש. את חושבת שאת יודעת משהו? יופי, הנה בעיה שעוד לא ראית, הנה משהו שעוד לא פיצחת. עשית נכון? אבחנת נכון? נתת את הטיפול הנכון? עבדת מהאגו שלך, מהביטחון שלך, או שבאמת ממקום נקי? 

סאטורן דורש הישג. כירון דורש התמחות. 

ושניהם קשורים בגבורה. הגבורה של סאטורן בדרך כלל יש לה הכרה בצורה כזו או אחרת. הגבורה השקטה של כירון מתבטאת ביומיום ובדרך כלל איש אינו מכיר בה, גם לא האדם עצמו. סאטורן זה הגיבור עם העיטורים על החזה. כירון זה הגיבור שאיש לא מכיר את שמו, אבל ברגע הנכון עושה מה שצריך. סאטורן יוזם מעשי גבורה, מסמן מטרה גבוהה ויוצא לקראתה באומץ ונחישות. כירון לא מתעסק באומץ או נחישות. אלה כבר קיימים בו והפכו למשהו אחר. קשב, דריכות, כפייתיות. בשונה מסאטורן, כירון לא יוזם, הוא מגיב. קשוב לרגע ונענה למה שדורש הרגע. 

שניהם ביחד שוברים לנו את האגו ומאפשרים לבנות אותו מחדש בצורה נכונה ועמידה יותר, נקייה יותר. מתאימה לחוקי שמיים.