"לדעתי אדם יכול לחיות את חייו בצורה מלאה ביותר גם בלי אישה שתעמוד לצידו,

תחזיק לו ביד ותלחש לו באוזן מה הוא צריך לעשות בשבילה."

כל אחד יכול לחיות את חייו בלי אף אחד.

אם זה בצורה מלאה או לא - זו כבר שאלה, וזה תלוי בהרבה גורמים.

ואם מה שכתבת לא נקרא להתייאש מנשים, אז מה כן?

חבריה, מניסיון עשיר עם נשים וגברים, ובמיוחד כשהם בזוגיות -

נשים וגברים בנויים אחרת, זו עובדה.

נשים שמות לב לפרטים חשובים ול חשובים ולנושאים רגשיים - ובזה כוחן

גברים שמים לב לעיקר, למטרה, מה השורה התחתונה ומה צריך לעשות - ובזה כוחם.

ככה אנחנו בנויים.

ואנחנו בנויים ככה כדי שהילדים יקבלו את המיטב

זה לא תרבותי, זה לא פסיכולוגי, זה פיסי. זה עקרוני.

זה אסטרוגן מול טסטרון. 

זה מרס שמש מול ירח ונוס. 

"פיתוח אופי מגדרי הוא התניה תרבותית".

לא נראה לי, ג'סיקה. החברה לא המציאה את זה שגבר אמור להגן ואישה אמורה להכיל, אלא הטבע. השרירים של הגבר לא נוצרו מתרבות, והיכולת של אישה ללדת ולהיניק לא נוצרה מהתרבות.

גברים הופכים נענתים ופסיביים כשגוזלים מהם את המטרה. כשהם חיים בחברה שאינה נותנת להם שום תפקיד משמעותי, שזה דבר שהיה קיים בשבטים מסויימים בעבר הקדום ואפילו בתרבויות יותר מאוחרת. היו תרבויות בעבר, בעיקר בעידן האריה, שהפכו גברים לכלי קישוטי חסר רצון ומשמעות, ואיזשהו שבט שאותה אנתרופולוגית חקרה מן הסתם שימר את זה.   

 גברים הופכים 'ירחיים' כדברייך, כשהם חיים בחברה הרמונית. זו לא שהם מאבדים את המרסיאליות, הם לא מאבדים את היכולת לצוד, להבין את העיקר, להתרכז בדבר אחד, להיות נעולי מטרה. אבל הם הופכים להיות קשובים יותר משום שהם חיים בחברה שמאפשרת לשני המינים לחיות בצורה הרמונית עם הטבע. וה'ירחיות' שלהם, כפי שהגדרת, נובעת מהיכולת להקשיב היטב למה שנעשה סביבם וכך להבחין גם ברגשות של אחרים. זה לא במקום, אלא בנוסף. 

אדם שלם, גבר או אישה, הוא אדם שחי בחברה הרמונית, שזה אין לנו עתה ובזה את צודקת לגמרי. אדם שלם הוא אדם שיכול להשתמש בכל המפה שלו, אישה במרס שלה ובאפשרות להגן על עצמה, גבר בירח שלו ובאפשרות להיות קשוב - אבל לא על חשבון הנטיות הטבעיות שלו או שלה. 

החברה שלנו היום כבר לא מחזקת גברים להיות תוקפניים או נעולי מטרה, להיפך - החינוך היום, שרובו ככולו נתון בידי נשים, מסרס גברים בשיטתיות ומקלקל לחלוטין את תכונותיהם הטבעיות של שליטה עצמית, ישירות ובהירות. במקביל, החברה שלנו היום מעודדת נשים להעלים ולאבד כל תכונה הנובעת מנשיותן הטבעית, כשהיא מכנה זאת בשמות נחותים כמו 'חולשה' או כניעה', בעודה מעודדת אותן בצורה גורפת לחזק את תכונותיהן הגבריות. (העיוות הקודם של דיכוי מופרז של נשים מושך עתה עיוות לכיוון ההפוך. עיוות אחד יוצר תמיד עיוות נגדי לאחריו.)

אז כן, את לגמרי צודקת בזה שחברה ותרבות יכולות ליצור עיוותים, כל חברה, כל תרבות - חילונית, דתית, עשירה, ענייה, נאורה, ברברית. 

מה שאני לא מסכימה איתך הוא שההבדלים הבסיסיים נובעים מהתרבות. לדעתי לא. לדעתי מה שהחברה, החינוך והתרבות עושים זה לקלקל את התכונות הטבעיות, אבל לא ליצור אותן מבראשית.

ואם את לא מאמינה לי פשוט תסתכלי על חתולים בטבע. אין מצב שלא תבחיני בין חתול לחתולה.